על הגדה

Nighttime sharpens,

heightens each sensation

Darkness stirs

and wakes imagination

Silently the senses abandon their defenses

Slowly, gently,

night unfurls it's splendor

Grasp it, sense it,

tremulous and tender

Turn your face away from the garish light of day

Turn your thoughts away from cold, unfeeling light

And listen

to the

music of the night.

תוהה אם צריך להבהיר מראש "הפרשת חלה" כאקט שאני לא מוכן לעשות (ואין לי בעיה עם אנשות שעושות!), או שברור לכולם שהפרשות זה מחוץ לתחום, אלא אם מסכימים אחרת?

אני לא מתבאס שאני לא מספיק טוב.

אני מתבאס שאתן לא מספיק טובות.

ואני אפילו לא נמוך.

בדרך כלל אני לא עושה את זה. אני דורש הכרות לפני קשירה. אבל השילוב של השעמום והשפיפות...

אני קושר לא רע, סך הכל.

ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים ציצים 

רק מה, אנחנו לא פוסט-מודרניסטים. אנחנו מנסים להיות ליברלים, רציונליים, מאמינים בחופש, בערך האדם. בזכויות אדם. כל בני האדם. בעליונות האדם על המדינה.

יש לתפישה הכוללת הזאת שם. נאורות. שהיא חלק מ... חלק מהמודרניזם. אנחנו לא פוסט-מודרניסטים. אנחנו מודרניסטים. רק מה, קצת מביך לצד השני להודות בכך שהוא אנטי-מודרני.

"שחקי, שחקי, על החלומות," כתב טשרניחובסקי. "שחקי כי באדם אאמין". כנראה אז כהיום, הנאורות זכתה ללעג. ועדיין, עדיין, אנחנו עדיין כאן.

א. מישהו מטפטף שעווה על... מישהו? מישהי? ממש מעל מערום החבלים שלי. כשאני מסב את תשומת ליבו ומנסה להסביר שאי אפשר להסיר שעווה מחבל יוטה, הוא אומר לי משהו בסגנון "זה בסדר, אחי", וממשיך.

ב. מישהו אחר מכופף מישהי מעל תיק החבלים הפתוח שלי, מפשיל מכנסיה, ומתחיל להספינק.

שני אלו כשאני תוך כדי קשירה, עם נקשרת באוויר, ולא יכול באמת להפקיר אותה, ולהתפנות להזיז את הציוד.

אנשים. די כבר להיות אנשים.