על הגדה

תעזבו. תשאירו את זה לי. אני מנוסה. אני חזק.

תעזבו. תנו לי לשאת את העול.

אני יכול?

כן.

בלי שמיכה כבדה, כן, אבל אלמנטים אחרים שכלל לא ציפיתי להם.

- תגיד, חירבנו עליך פעם?

- כמובן! מכירה את המונח "קקי-גב"?

כשהיא שולחת אותך לעשות קניות - לא משפיל. מה כאן משפיל?

עם אטבי פטמות - לא משפיל. למה שזה יהיה משפיל?

ומהדקת אותם עוד לפני שאתה יוצא - לא משפיל. כמובן שכואב.

ואומרת, "אם תוריד אותם, אני אדע" - הי, גיברת, לא סיכמנו שאני לא בקטע של השפלות?

- רוצה לקשור אותי עכשיו?

- אחרי שגרמת לי ליבב? רגע, אני סאב מדי. תני לי זמן לטעון את סוללות השולט.

- תקשור אותי עכשיו.

- כן, גבירתי.

שאין לה מספיק דברים והיא צריכה לעשות קניות.

- מה למשל?

- נרות.

- אני יכול להכין לך נרות, אם תרשי לי. איזה צבע?

- אדום. אבל שיהיה גדול!

- אה. אוקיי. גדול it is.

הכנתי כזה ל-ש'. יש לי די חומרי גלם לעוד אחד. על זה כנראה יהיה ליפוף על הכת, אבל גם האסתטיקה התעשייתית יכולה לעבוד.

ההצעה מאוד פשוטה. מתנה לראשון שמבקש. גבר או אשה(*). בלי שום ציפיה לתמורה. מתנה.

התנאי היחיד - לקבל את זה ממני בסדום, ביום שלישי. אני מכין יותר מדי כלים קינקיים, ואני באמת לא צריך עוד בבית. באמת שלא.

(אני יכול לחלק גם קיינים מחומרים סינתטיים, טבעוניים. להכין אותם זאת תרפיה, להסביר לילדים מה אלו הדברים הללו זה עונש. אז רק צריך לבקש. ושוב, אפס ציפיה לתמורה. זאת לא עסקת חליפין, זאת הצעה למתנה.)

(*) או כל דבר על הספקטרום, נו.

הזמנתי צלמת לתעד סשן קשירה. בין לבין, היא האירה לי נקודה חשובה על ההבדל בין סוויצ'ים לשולטים אמיתיים.

פוזה.

כהכללה, סוויצ'ים לא צריכים את הפוזה. ללבוש את המסכה כל הזמן. להיות קשוחים. להיות בפרסונה כל רגע ורגע. שולטים אמיתיים לא יכולים בלי זה. אסור לשבור את הדמות. לא מעט מפחדים אפילו להתבדח. כי זה out of character. חייבים להיות רציניים כל רגע ורגע. כהכללה, כן. כהכללה. כהכללה. ואני יודע שבתגובות יאשימו אותי שאני מכליל. כמובן שאני מכליל, ושזאת הכללה, ושיש שולטים ממש מצחיקים.

(ובהחלט, יש נשלטות שזה חשוב להן. שבדיחות מוציאות אותן מהספייס. עצוב, אבל הן כנראה לא הנשלטות המתאימות עבורי. מבחינתי, לא להתבדח, זה גבול אדום כשולט. ומשהו ממש לא חיובי כנשלט.)

יש עוד הבדלים, כמובן. סוויצ'ים מבינים טוב יותר את הדינמיקה של חילופי הכוח, כי הם חוו אותה משני הצדדים. אבל כן, זה הבדל מהותי מאוד, שמתחלפים פשוט נוטים לקחת את עצמם פחות ברצינות.

כמובן, זה לא עניין נשלט של בחירה, להיות מתחלף או שולטני. כל אחד (או אחת) ומה שעושה לו את זה. המילים "מתחלף" אן "סוויץ'" ממילא בעייתיות, כי אנחנו לא רק דבר אחד בכל רגע. אנחנו שני הדברים כל הזמן, ומחצינים את הצד הרלוונטי בהתאם לסיטואציה.

בתמונות, לא מהיום, קשירה של א' בדאנג'ן. כנראה מסדום. אני כורע ברך לרגליה. כי זה מה שנדרש באותו הרגע. אם כי, לכרוע בזמן קשירה זה משהו שכל קושר צריך לעשות לפעמים. בין אם הוא (או היא) מתחלף או שולטני. וזה לא סממן של חולשה, בזמן קשירה. ותודה לשלומי על התמונות הנהדרות. אפילו לא הייתי יודע שקוראים לו שלומי, אם הוא לא היה חתום על התמונות...