לפני ככה וככה, ידידה הזמינה אותי לעזור לה בקשירה. היה לי את התפקיד המרגש של פשוט לשבת בצד ולצפות. לא באספקט המציצני, אלא באספקט של אם לעזאזל החרא פוגע במאוורר, עדיף שיהיה בחדר עוד מישהו. בעיקר אם את קושרת דקיקה, כדאי שיהיה מישהו קצת יותר שרירי כגיבוי - בעיקר כשמגיעים לקשירות המשוגעות לחלוטין.
נזכרתי בזה לא מזמן לפני סשן בסטודיו. לפני הקשירה ניגשנו לסגל, ודיברנו על לקחים מהסשן הקודם. תסמונת ואזו-וגאלית, כן? גם כדי לקבל עצות, וגם שיפקחו עין, כי מי יודע מה יכול להשתבש.
יצא לי לקרוא טענות נגד קשירה בסטודיו. נכון, זאת לא אותה חווייה כמו קשירות במקומות אחרים, אבל כנקשרות (או נקשרים) אתן מקבלות עוד גב. ואם הקושר שלכן טוב מכדי לבקש עצות או לבקש עזרה, אולי הוא טוב מדי? כן, אני יודע שכולם וכולן כאן שולטים ושולטות מושלמים וחפים מכל טעות. בעלי תואר שני ומעלה בקשירות וכל זה. אבל אתן לא נקשרות כאן. אתן נקשרות בעולם האמיתי.