יהיו שיאמרו ש"זה לא שיבארי".
זום על התמונה יראה שהקשר על הרגליים הוא משהו שנקרא gravity boot. הוא נראה טוב יותר על הרגל השמאלית. "מגף כבידה" עוזר לחלק טוב יותר את העומס על העור והשרירים. כן, ניתן לתלות מקשר רגיל, single column בלשון. כל משקל הגוף מקשרי סינגל-קולומן? אפשרי. זה יחזיק. זה יהיה כואב בטירוף. גם "מגפי כבידה" כואבות כשכל משקל הגוף מהן. אבל פחות.
אבל יהיו מי שיטענו שזה "קשר מערבי". תשמעו, לא אכפת לי. לא חתמתי על חוזה שאני מחוייב לטכניקות של ימי הביניים המדומיינים ביפן. אגב, הם לא השתמשו לא ביוטה ולא בהמפ. היו להם חבלי אורז חלשים למדי, וחבלים של צמח דמוי יוטה שאני לא זוכר את שמו. יוטה והמפ פשוט לא גדלו ביפן של ימי הביניים. ובכלל, השיבארי של היום הוא לא ההוגוג'וטסו שהיה פעם ביפן, וממילא אנחנו יודעים מעט מאוד על איך ההוג'וג'וטסו באמת נראה.
מבחינתי קשר צריך להיות בטוח ויפה. האם הוא "מערבי" או "יפני"? נו, באמת שלא משנה לי. אגב, הקשר double coin? סיני, בעיקר. קשר סאמרוויל? הומצא בעשור או שניים האחרונים, במערב. על ידי קושר שנקרא The Topologist. התאבהתי בו רק מהכינוי שבחר לעצמו. וסאמרוויל הוא קשר טוב בהרבה מהסינגל הבסיסי שלומדים בשיעור השיבארי הראשון.
אז אני אמשיך ללמוד מכל מי שיכול ללמד אותי דברים שיכולים להועיל לי.
אגב, בקשר גם רואים קרבינות של מטפסי הרים.
א. אם אתם קושרים בחוץ, קרבינות הן כמעט הכרחיות. ועדיף גם כמה חבלי ניילון ארוכים מהום-סנטר, בשביל המסביב. כאן הענף נמוך, אז לא היה בכאלו צורך. אבל אם צריך לארגן נקודת תלייה? חבלים חזקים ואמינים זה חשוב.
ב. כמעט כל המאסטרים ברחבי העולם משתמשים בקרבינות. הן מפחיתות את בלאי החבל, ומקלות על הרמת משקלים. בני אדם הם דבר כבד. כמו שמישהו אמר פעם בשיעור - אם אני לא קושר בשביל הצילומים, photoshoot, אני פשוט לא רואה סיבה לא להשתמש בקרבינות. כמובן, כל אחד וכל אחת בוחרים את האסתטיקה שמתאימה להם. אבל זאת תמיד שאלה של אסתטיקה. והלוואי והדיון "כן שיבארי או לא שיבארי" יפסיק כבר. כן, אני רוצה ללמוד לצייר כמו פול גוגן וכמו נחום גוטמן וכמו פרידה קאלו וכמו פיקאסו. אני רוצה ללמוד לצייר כמו ארטימיסיה האיטלקיה, וכמו דני קרמן. אני רוצה ללמוד הכל.
