על הגדה

אחד הדברים שאני צריך עוד ללמוד ולהתאמן עליהם, כקושר, כ"שולט" או כשולט, כסדיסט, זה לתת לה לבכות.

אמפתיה היא חלק מהמנגנון המוחי של בני אדם בריאים., והנה, אני בא ומכאיב למישהי, וכואב לה. בכוונה, ואני נהנה מזה. וזה מפריע לי. בעיקר בזמן אמת, כי לאחר דבר יש שפע של רציונליזציות.

וכן, היא הסכימה. כן, היא בכלל ביקשה את זה. כן, זה עושה לה טוב, ועדיין, דמעות.

מדברים על שליטה עצמית כחלק משליטה. אבל זה זה ההפך. השליטה העצמית אומרת לי לדאוג למישהי שרע לה. אני צריך לשחרר את המנגנונים הללו.

(והמילה הבעייתית כאן היא ה"אני", כי גם אם אני מסתכן בעודף פסיכולוגיה קוגניטיבית, אין באמת "אני". יש אוסף תהליכים. כולם אני.  גם האמפתיה חלק ממני. ולפעמים צריך ללמוד לשחרר.)