צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על הגדה

היא טוענת שהפוסטים שלי לא ברורים.
היא טוענת שכל פוסט שלי צריך להקרא פעמיים, וגם אז הוא כנראה לא יובן.

ואני? אני אוהב לשון סגי נהור. אני ציני, אירוני, סרקסטי, אופטימי, מאמין בבני אדם, מתנשא על בני אדם, אוהב את כולם ושונא את כולם. לא בהכרח בסדר הזה.
ואם לקרוא את הפוסטים שלי פעמיים מספיקים לכן כדי להבין, בואו נכיר!
לפני שנה. 28 באוגוסט 2022 בשעה 18:54

לפעמים, כשאין לי את מי לקשור, אני קושר את עצמי.

זה סוג אחר של כיף. זה סוג אחר של אתגר. קשירה עצמית קשה בהרבה מלקשור אחרים. וכתוצאה מכך, הרבה יותר מסוכנת. לא משהו לעשות לבד, בלי גיבוי. וגם כאן בתמונה רואים את מספרי הבטיחות מחוברות אלי, כי רבותינו לימדונו לא לסמוך על אף אחד. קודם כל על עצמך, ובמקרה של קשירה עצמית, גם זה לא.

אם מעייף לקשור ומעייף להקשר, רק דמיינו כמה מעייף לעשות גם וגם בו-זמנית. והכישורים מתחדדים. אני פחות צריך לראות את החבל כדי לדעת מה אני קושר, כי למדתי לעבוד בלי לראות אותו. ובעוד שהחיבור האנושי לא שם, האתגר הפיסי והטכני בהחלט כן, ובמידה מסויימת האסטתיקה הסופית. ומה לעשות, חבלים על הגוף זה פשוט כיף.

ובין השאר, זה גם סוג של שוויץ. אם אני מסוגל לעשות את זה לעצמי, מה אני מסוגל לעשות לאחרות?

 

Geshden - ווואווו זה יפהפה
לפני שנה
קוברהה לבנהה - אתה מצליח גם לשחרר לבד?
לפני שנה
קטלב​(מתחלף) - עד כה, כן. היתה פעם אחת שהייתי קרוב לקרוא לעזרה.

אבל אני לא באמת מצליח לצלם לבד.
לפני שנה
קוברהה לבנהה - לא צילמת - לא קשרת:)
לפני שנה
קטלב​(מתחלף) - שוב, אני לא נקשר לבד. זה ממש מסוכן. ולא בא לי למות מרעב. ושימצאו אותי אחרי שחירבתי והשתנתי על עצמי. זה מה זה מביך.
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י