.זה המשך לפוסט הקודם. צפו בו קודם.
מבחינתי, בדס''ם הוא משחק. אני יודע שזאת אמירה שמעצבנת הרבה אנשים. ובכל זאת.
לא, בדס''ם הוא לא תבלין לסקס, כמו שיסבירו המתנגדים בהתנשאות. הוא מטרה בפני עצמה. שלא צריכה להיות טוטאלית, ולא צריכה להיות חמורת סבר. זה כן אורח חיים שאני שואף אליו. אורח חיים של משחקיות קינקית.
כי החיים הם משחק. או לפחות צריכים להיות. לכך צריך לשאוף. אפלטון כבר כתב את זה, למרות שעד היום מתווכחים על למה התכוון.
אבל המעניין היה ההולנדי ההוא, שטבע את המונח הומו לודנס. האדם מהותו היא משחק. הוא גם טבע מונח אחר שימושי מאוד לצרכינו - מעגל הקסם. המקום בו מתחולל המשחק, במנותק מהמציאות.
כי מה הוא משחק?
- מרחב בטוח להתנתק מהמציאות האפורה.
- מקום וזמן המוקדשים לכיף ולהנאה.
- משחק הוא חופש.
- הדברים לא נעשים לשם השגת מטרה חומרית.
- האפשרות להיות מי שאתה רוצה, לא מי שמצפים שתהיה.
כשפגשתי היום את מ' ראיתי את מ' מונח על השולחן. החלטתי לצרף את מ' לקשירה של מ'.
והנה היא כבר באוויר, עם מ' מחובר אליה -
ראו את החיוך.
אחר כך הייתי צריך משקולת לשיער. ומי נחלץ לעזרנו, אם לא אופטימוס פריים!
אני לא רוצה להיות רציני. אני מאוד לא רוצה לקחת עצמי ברצינות. אני רוצה לשחק. בדס''ם הוא משחק. החיים הם משחק.