ככשואלים אותי אם אני שיבריסט או שיבריקן, אני נוטה לענות שלא.
אני אקלקטי. אני משלב השפעות.
למדתי שיבארי. אני עדיין לומד שיבארי.
אבל שיבארי זאת לא רק טכניקה. זאת אסתטיקה מסויימת מאוד. לא רק החבלים הטבעיים (מסוגים שמעולם לא היו קיימים ביפן של ימי הביניים, כמובן). לא רק הבמבוקים ומחצלות הטטאמי, הקימונו, ושאר מראה הדוג'ו היפני. זה גם דברים כמו "אסור לצחוק בזמן קשירה". ואני, אני לא מסוגל בלי לצחוק. בלי להתבדח. ולא מדובר על להפריע למי שמסביב, אלא על מה ראוי ומה לא ראוי לעשות בזמן קשירה. אז אני לומד את הטכניקה, ומשלב את השאר לשלל ההשפעות שלי. חלק ניכר מהקשירה הזאת נלמד מסרטון של בחור אמריקאי שקורא לעצמו Boss Bondage. ומבחינתי, אני אלמד מכל אחד שיכול לגרום לי להשתפר.
את אופטימוס מלודי הציעה, אני חייב לתת את הקרדיט, אבל כמובן שזרמתי. יצאו תמונות חמודות מאוד, אני חושב.
האם זה "באמת שיבארי"? לא יודע. אני אקלקטיסט. לא שיבאריקן. אני נהנה לשחק בחבל. עם דגש על "לשחק".