על הגדה

הלן הדובה - רוב רובינו פגיעות ומודעות לזה אבל לא תראה את זה במסיבות (למרות שכבר יצא לי לראות שולטת בוכה בגלל נשלט).
אבל אתה צודק. מי שלא מסוגל להראות חולשה לא סומך עלינו ולכן קשה לסמוך עליו.

קטלב​(מתחלף) - גם ההדדיות, כן.
אבל לא רק. אני יכול לקבל את זה שתעשי טעות אם אני מוסר עצמי לידייך. אני לא יכול לקבל את זה שלא תתנצלי ותלמדי מהטעות. כן, גם שולטים צריכים לדעת להתנצל.

הלן הדובה - אנשים בכללי צריכים לקחת אחריות על טעויות.

בחפץ לב​(מתחלפת) - סחטיין על הרפרנס למאיר, גרם לי לחייך בתוך פוסט די כואב.

אני כבר כמה דקות חושבת על הפוסט הזה ואין מה לומר - הוא נכון. הוא נכון לשולטות. הוא נכון לשולטים. הוא גם נכון בעולם ההיכרויות הונילי. למדנו שכדי שיאהבו אותנו/יחשקו בנו אנחנו צריכים לשדר שלמות וביטחון אין קץ. אז מה אם זה בלתי מושג? אז מה אם זה שקרי? זה המשחק שאמורים לשחק.
והכי עצוב, שבדיוק כמו שכתבת, כדי שנוכל לתת אמון באדם אחר אנחנו דווקא צריכים לדעת שהוא בשר ודם, אנושי, שמסוגל לטעות ומסוגל גם לקחת אחריות על הטעויות שלו. קל וחומר כשמדובר ביחסי שליטה בהם האמון והבטחון צריכים להיות גדולים פי כמה בגלל טבע היחסים.
ובכלל, איך אפשר להמשך לאדם שהכל מושלם אצלו? זה לא בנאדם, זה אל. אותי זה ממש מרתיע ההצגה הלא אנושית הזו.

קטלב​(מתחלף) - כמובן שנכון גם לשולטים, אבל אני, צר עולמי. מה מעניינים אותי שולטים?
בעולם הונילי פחות חשוב, לעניותי. בעולם הונילי לא מתעללים במישהו בהיותו חסר אונים. ובעולם הונילי ממילא יש הרבה פחות פוזה.
וכן, יש הרבה שמחפשים את הפוזה הזאת. את הפנטסיה של המושלמות. האלילה הבלתי מושגת, או האדון רב החסד שרק הוא מבין אותך. שרק הוא יכול להבין אותך. עד הבא בתור שרק הוא יכול להבין אותך. יש הרבה שמחפשים את הפוזה. אבל היא הו כל כך מעייפת.

Minxy - וואי אני ככ לא מתיימרת להיות מושלמת. זה לדעתי עניין של איזון בין השניים וגם תזמון נכון של מתי וכמה להיפתח.

קטלב​(מתחלף) - כולם עוטים מסיכות. כולם מציגים רק חלקים מעצמם. בהתאם למקום, בהתאם לזמן, בהתאם להקשר. אבל אם החזות המוצגת היא חפה מכל רבב, אין לי מה לחפש שם.