בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

על הגדה

היא טוענת שהפוסטים שלי לא ברורים.
היא טוענת שכל פוסט שלי צריך להקרא פעמיים, וגם אז הוא כנראה לא יובן.

ואני? אני אוהב לשון סגי נהור. אני ציני, אירוני, סרקסטי, אופטימי, מאמין בבני אדם, מתנשא על בני אדם, אוהב את כולם ושונא את כולם. לא בהכרח בסדר הזה.
ואם לקרוא את הפוסטים שלי פעמיים מספיקים לכן כדי להבין, בואו נכיר!
לפני שנה. 17 ביולי 2023 בשעה 13:42

(ואיזה תחת, הא? #סליחה)

 

היא לא מספיק טובה, היא חוששת. היא כבר לא הילדונת הצנומה שהיא היתה לפני 20 שנה. היא כבר לא ילדונת בת עשרים. איך יתכן שהיא תהיה מספיק טובה?

ואני לא יודע איך להסביר לה שהיא נקשרת נהדרת. קודם כל, היא באה איתי למקומות נידחים כאלו. זה כבר ממקם אותה, כנקשרת, מעל לא מעט אחרות. אבל היא נהדרת. כיף לי איתה. אני נהנה לבלות איתה זמן. מה לעזאזל יותר חשוב מזה? והיא חזקה. ובעלת סיבולת. וסיבולת כאב. לא, היא רק גורמת לפוזיציות הללו להראות קלות. הן לא. היא מסוגלת להרבה, ורוצה עוד.

אבל היא מפחדת שהיא לא מספיק טובה. ואני פשוט לא מצליח להבין למי היא משווה את עצמה. לדוגמניות יפניות דקיקות ששוקלות 35 ק"ג ביום רע?

אבל אשה, כמה נשים אחרות(*) מסוגלות למה שאת עושה כאן? כמה נשים אחרות בכלל עשו את מה שאת עושה כאן? ואני אפילו לא מדבר על העץ הספציפי הזה, שכנראה אף אחת מעולם לא נקשרה עליו. אפילו בין הנשים הפטישיסטיות, כמה אחרות בכלל נתלו כך? ואחר כך שאלו מתי שוב? אני באמת לא מבין למי היא משווה את עצמה. ברור שאת טובה מספיק. את הרבה יותר מזה.

 

 

(*) נשים אחרות. לגברים ככלל ממילא יש סף כאב נמוך יותר. גברים (בממוצע) הם המין החלש יותר בהקשרי בדס"ם, חרף מה שלא מעט שולטי צעצוע יבחרו להאמין בו.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י