יצא לי לראות כבר כמה סשנים פומביים, פה ושם. בדרך כלל, אם אני לא מכיר אישית את המעורבים, זה משעמם. אני מסוגל לפעמים להעריך את יכולת הספיגה של הסאבית, או הסאב, אבל זה לא באמת מעניין. לפעמים אני יכול להעריך את הטכניקה של הטופ. את היצירתיות. את המקצועיות, אם מדובר בשיבארי. מצטער, דברים שהם לא שיבארי דורשים הרבה פחות מקצועיות.
והלילה, הם היו ממש לידינו. שמתי לב אליה עוד קודם. אשה יפה. שמתי לב. התמקמתי עם א' בכלוב הקטן בדאנג'ן. היא והאיש שלה התיישבו על הספה ליד. מחובקים. אני מתחיל לקשור, והיא מתחילה לשחק באיש. ואני קושר, וההיא ליד, משחקת. לא אפרט, כמובן, כי זה לא סשן שלי. וגם על שלי אני לא נוהג לפרט, מילולית. ופתאום אני מבין משהו - אני רוצה להיות במקומו. אני מקנא בו. זה לא היה סדיזם טהור. זה היה משחק. מגע. חיבה. אולי אהבה, אפילו. לא מכיר אותם. וכאב. אולי אפילו קצת יותר כאב ממה שבכלל אני אהיה מסוגל לשאת. ובו זמנית, אני קושר את א', אשה יפה וסקסית, ומקנא בזוג שלידינו. עוד לא קרה לי. עוד לא ראיתי דברים כאלו בפומבי. קנאה, ככלל, זה רגש שיחסית זר לי. אבל החום שהיה ביניהם, הניצוצות, כל כמה שהם היו רגועים למדי - כן, זה מה שאני רוצה לעצמי.
בתמונה: אני ו-א' מהפעם הקודמת בדאנג'ן. אני בטוח שהיו שקינאו בי. אני בטוח שהיו שקינאו בה.
