☆
נִינָה אָהֲבָה אֶת הַלֵּילוֹת.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַלַּיְלָה שֶׁמְּתַעְתֵּעַ. לֹא פֶּלֶא שֶׁבְּשֶׁקֶט הַזֶּה חַיּוֹת טֶרֶף יוֹצְאוֹת לָצוּד. לֹא פֶּלֶא שֶׁהַכּוֹכָבִים מִסְתַּדְּרִים בַּשָּׁמַיִם בְּמִין כָּאוֹס נִפְלָא וְקָסוּם שֶׁכְּזֶה.
כָּכָה זֶה הַלַּיְלָה. כָּכָה זֶה קְצָת הִיא.
זֶה הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא מְחַכָּה לַהוֹדָעָה מִמֶּנּוּ. לְהִבְהוּב הַזֶּה בַּנַּיָּד, לַצְּלִיל שֶׁמַּרְטִיט לָהּ אֶת הַלֵּב.
הַכֹּל הִתְחִיל לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים בְּהוֹדָעָה סְתָמִית שֶׁהִסְתַּנְּנָה לְנִיד.
"אֵין טָעוּת" הִיא מְשַׁנֶּנֶת לְעַצְמָהּ. הֲמוּמָה מֵהַקֶּצֶב שֶׁבּוֹ הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ, הִפִּילוּ חוֹמוֹת שֶׁבָּנְתָה שָׁנִים.
כַּמָּה טָרְחָה לְטַפֵּחַ אֶת הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה וְכַּמָּה כָעֵת הֵן נִרְאוֹת מְטֻפָּשׁוֹת.
זֶה לֹא הַלֵּב.
זֶה הַדִּגְדּוּג שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָהּ בַּמֹּחַ.אֵלֶּה הַמִּלִּים שֶׁמְּחַלְחֲלוֹת לָהּ לְתוֹךְ הַתּוֹדָעָה.לַדִּמְיוֹן.
אוּלַי הַיּוֹם הִיא תִּכְתֹּב לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר עִם הַזָּרוּת. שֶׁזֶּה הַכֹּל אוֹ כְּלוּם. שֶׁהִיא לֹא יְכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ כָּכָה.
אֲבָל הִיא לֹא מְעִזָּה לְסַכֵּן אֶת הַלֵּב.
הִיא יוֹדַעַת,
אֹשֶׁר מַגִּיעַ בְּמָנוֹת קְצוּבוֹת.
וּכְשֶׁהוּא דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת,
פּוֹתְחִים.
