לפני 17 שנים. 23 ביולי 2007 בשעה 20:08
לרוץ.
לא לברוח,
פשוט לרוץ.
עד שהריאות נקרעות.
סינמה פרא-דיסו
רק הזמן יעידלפני 17 שנים. 8 ביולי 2007 בשעה 15:58
איתך אני כמו שבשבת,
כל משב קל, מסחרר אותי.
לפני 17 שנים. 5 ביולי 2007 בשעה 16:15
פציינטית 733.
לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 13:10
כשבאתי לכתוב את הפוסט הזה,
רציתי לכתוב משהו בסגנון של :
כמה טוב לי שיש לי אי נפלא של שקט בחיי הסוערים.
אבל ככל שאני חושב על זה יותר,
מצאתי אי שמסעיר אותי.
לפני 17 שנים. 30 ביוני 2007 בשעה 17:54
בשביל הדברים הקטנים גדולים הללו,
החיוך, המבט, והריח.
אז כשמרגישים בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון,
תמיד תמיד לזכור שרק בשבילם,
שווה להיות אחד שאינו אינבריאנטי בזמן.
לפני 17 שנים. 5 במאי 2007 בשעה 20:52
עם חץ אחרון באשפתי
ומנה אחרונה באמתחתי
אחצה כל גיא
אכבוש כל רכס
עד שאגיע אל שעריה
לפני 17 שנים. 21 באפריל 2007 בשעה 19:21
כמה טיפות זה שיטפון?
כמה נפילות זה כישלון?
לפני 17 שנים. 18 באפריל 2007 בשעה 15:41
"המדען חוקר את הטבע לא משום שזה מועיל,
הוא חוקר אותו משום שהוא מתענג עליו,
והוא מתענג עליו משום שהוא יפה.
אלמלא היה הטבע יפה,
לא היה כדאי לדעת אותו.
ואלמלא לא היה כדאי לדעת אותו,
לא היה ערך לחיים"
Jules Henri Poincaré
לפני 17 שנים. 16 באפריל 2007 בשעה 18:11
אין לי ארץ אחרת
הנשיא מואשם במעשים מגונים
גם אם אדמתי בוערת
שר האוצר מואשם בפלילים
רק מילה בעברית חודרת
רעבים ברחובות
אל עורקיי, אל נשמתי
זקנים וחולים נזרקים לאנחות
בגוף כואב, בלב רעב
מדינת רווחה, ללא רווחה
כאן הוא ביתי