סינמה פרא-דיסו

"733, את הכפפה שלי."
הקול מהדהד לו בחדר החשוך, הקר, הסטרילי.
ריח האלכוהול לחיטוי מתערבב לו בריח הזיעה, הזימה.

את מנסה להתרומם, לזוז, לקום.
פורט על מייתרי גופך מתוכך. מפנים.
היד שלי,
האצבעות שלי,
זזות,
בוחשות.

אנחת רווחה בוקעת, כשאני מתיר את רגליך וידיך מן הארכובות,
מאזיקי העור הכהים.
משחרר את ראשך מנשל הנחש הלבן.
מלקק את אגלי הזיעה שנקוו על פניך.
צינת רווחה פושה בך, כשאני נושף על פניך עוד קצת מאוויר ההרים הצלול.
הצינה מחזירה אותך חזרה מערפילי העונג.

מלטף את שיערך, והופך את גופך על הבטן.

צווחה נוספת מעוררת את הדי החדר.
צווחת המסקינגטייפ השחור.
מדביק אותך אל מיטת הטיפולים.
עיגולים, עיגולים.
עיגולים שחורים, אל רצועות הבד, אל המיטה.

טסססססססססס..............
משחרר את האוויר מהפלאג השחור, המתנפח.
מחליק אותו החוצה מישבנך.
ריח הלאטקס עולה באוויר בזמן שאני חובש לי כפפת מנתחים.

"הבדיקה לא תהיה יסודית, עד אשר לא נעבור על על הנקבים, פציינטית 733"
שוב מהדהד הקול בחדר החשוך.
האצבעות הרוחשות, אלו שיודעות לחפור,
לגלות,
להכניע.
חודרות אל הנקב, שעד עכשיו היה מלא בפלאג.
כמה הוא כמה למילוי.
ישבן ורדרד, חלק.
היד השניה עוברת על הישבן, מלטפת אותו, חובקת אותו.

רעש הסטירה הפתאומית, התערבב עם הנאקה שמלאה את החדר.
"733, את יכולה לצעוק"
"זה חלק מהליך הטיפול"
ועוד הצלפה ניטזת מידי אל ישבנך.
ועוד.
ועוד.
"אהההההההההההההההההההההההההה"

"733, יפה מאוד, תצעקי"
"תצעקי".