סינמה פרא-דיסו

אזהרה : פוסט עם נימה דתית. לכל מי שהמחשבה על זה עושה לו בחילה, מוזמן לעבור לבלוג הבא.

לא רציתי להתחיל את הבלוג בנימה שלילית,
לכן הכותרת שלו היא אהבת חינם. אולם, אני דווקא רוצה לעסוק בצד השני של המטבע.
שינאת חינם.

היום, אנחנו בערב תשעה באב.
יום זה, לרוב מקבל קונוטציות דתיות, היום בו נחרב בית המקדש, אך למעשה זהו יום בעל משמעות חברתית עמוקה במיוחד.
חורבן בית המקדש שבגללו בעצם מצוין היום הזה, הינו רק הסימפטום לתופעה ולא התופעה עצמה.
עפ"י המסורת היהודית, חורבן זה התרחש בגלל שינאת חינם.
אני לא בא לחפש כאן משמעויות מיסטיות, הם זה ייתכן. האם יש אלוהים בכלל, והאם יש לו יד מכוונת שכ"עונש" החליט להכות בנו, על פשעינו.
אם כן יש לו לפעמים חוש הומור ממש מעוות.

לדעתי, וזו מסקנה שהגעתי אליה רק בימים האחרונים. זהו יום שכדאי לעשות בו חשבון נפש פשוט.
יום שבו פשוט כדאי להרהר.
הם יש בי שינאת חינם?
למושג שינאת חינם, יש קונטציות רבות, שאני לא חושב שזה המקום לדון בהם. אך אני מאמין שאם כל אחד יעצור לרגע עם עצמו, אני משוכנע שהוא ימצא את המשמעות הרלוונטית עבורו.

כחברה, תיקון חברתי שכזה, הינו בעל משמעויות חברתיות מרחיקות לכת.
כקפטילסט מושבע, אני חושב שזהו למעשה האיזון המושלם. כיון שע"י ניתוב זה, אני למעשה מחזיר לחברה את מה שהיא נתנה לי להשיג.
לפעמים חיוך קטן, עזרה במשבר, או הושטת יד פשוטה לעזרה יכולה לשנות עולמות.

אני חושב שהדרך הטובה ביותר לסיים את הפוסט הזה, זה עם שיר ששמעתי היום ברדיו.
הקשבתי היום בפעם הראשונה למילים שלו.

זמן אהבה

מילים: אהוד בנאי ודוד ד'אור
לחן: אהוד בנאי ודוד ד'אור

ליד התחנה המרכזית,
גשם על הכביש,
ראיתי איש זקן יושב לבד ומחריש,
"לאן לפנות?" שאלתי,
"לשמאל או לימין?"
"תלך ישר", כך הוא אמר,
"ישר ותאמין",
אם לא תעשה לחברך מה שלעצמך כואב
אתה תמצא את הנתיב לירושלים שבלב