סינמה פרא-דיסו

אור הכוכבים ממשיך לדהור ברחבי הגלקסיה, הרבה אחרי שהם עצמם כבר כבים.

את המשפט הזה שמעתי היום, והוא גרם לי שוב לתהות, בעודי עומד תחת זרם המים וריח הסבון והבועות מציף את חלל האמבטיה.

האם קיימת אנלוגיה גם עבורנו בני האדם?
ההמשך הקיומי שלנו, הוא בתודעה ובזיכרון של שאר בני האדם.
בעוד שגופנו נמק לאיטו, ובסופו של דבר אף מתפורר לו בקבר לח וקריר, הזיכרון שלנו בחיי אלו שליוו את חיינו ימשיך לפעום.

ככל שהאור האישי שלך בוהק יותר, כך הזיכרון ימשיך לאורך זמן ארוך יותר.
יחידי סגולה אף ייזכרו לנצח.

אני לא מתיימר לתקן את דקארט, אבל ברוח הדברים אולי כדאי להציג את המשפט שלו באופן קצת שונה.

אני חושב, משמע אני קיים בהווה.
זוכרים אותי, משמע אני קיים לנצח.