Story Goes To Hollywood

בסוף קניתי קולקציה חדשה. 😅

תודה לאלוהי הBuyme.

סופש נפלא 😋

וואו אני פאקינג עייפה.

שיהיה יום טוב 🌸

אז נהייתי יצירתית.

תובנה ראשונה: אני זקוקה לחופשה וכמה שיותר מהר. 

תובנה שנייה: אין לי כסף לחופשה.

תובנה שלישית: אז מה עדיף שייצא על בתי קפה וקניות?

תובנה רביעית: תכל'ס.

---

אתמול חתיכי היה כאן. הוא בא בחמישי אחרי העבודה ותכננו שיישן אצלי. בגלל שהיה ריב מאוד מוזר ברביעי בערב, הרגשות היו טעונים. שלי, לפחות. נפגשנו בים, אני בדיוק חזרתי מהמרכז, מהעבודה. נכנסתי למים והייתי מוצפת תרתי משמע. אבל בחרתי כן להיפגש איתו, ובאתי בגישה שאני מוכנה לומר סליחה, אבל אני גם מאוד פגועה.

הוא הגיע, חמוד כמו שהוא, וראינו את השקיעה. שכבנו על החול והתחבקנו. הרגשתי טוב איתו, קצת נבוכה להיראות עם בן-זוג בין כל האנשים שהולכים על החוף והטיילת. אני פוגשת המון דברים חדשים וישנים בי בקשר הזה. אחרי הים, הצעתי שנאכל משהו. יש מקום חדש של דגים שרציתי לנסות בעיר, אז נסענו לשם ברכבים נפרדים. ברמזור ראיתי אותו ועשינו את עצמנו מקללים אחד את השני בין המכוניות. זה הצחיק אותי מאוד. נסעתי מלפניו ואחת ל נפנפתי לו לשלום מהרכב. זה היה ממש כיף. 

הגענו למקום החמוד והזמנו דגים קטנים מטוגנים, צ'יפס, פיתות קטנות וסלטים קטנים, ובירה. אני שילמתי בלי לשאול אותו. כן כן. הוא העיר לי לפני כמה פעמים שהוא היה שמח שמדי פעם גם אני אשלם. גם על זה בהתחלה נעלבתי, ואז השלמתי. בכל אופן, ישבנו שם ונשנשנו את הדגים. מכוניות עוברות, אנשים. הוא התלהב מהאזור. זה באמת האזור האהוב עליי. נזכרתי בסיורי הגרפיטי והאוכל שרציתי לעשות שם פעם. 

העליתי את מה שקרה ביננו בצורה די טובה. פתחתי קודם כל בהתנצלות, אם הוא נפגע ממני. אמרתי לו שאני מבינה שהוא באמת נפגע ולכן אני אתנצל, למרות שלא הייתה לי שום כוונה לפגוע. הוא העריך את זה, ואמר שגם הוא מתנצל שהדברים יצאו לו ככה. זיהיתי שיש לו באמת דפוס להגיד מה מפריע לו רק כשהכול מתפוצץ. וזה בא בגלים. אבל לקחתי את עצת החברה מהעבודה לא להיתקע, להקליל ולהתקדם הלאה. וכך עשיתי, וכך היה. גם גור חתול קטן קפץ לבקר אותנו שם והאווירה הייתה נחמדה. 

למרות כל זאת, אני לא הרגשתי הכי בטוחה אם להזמין אותו הביתה. אבל, זה היה חלק מלהקליל ולא להיתקע על ריבים. הוא הגיע אליי ובילינו את הלילה והבוקר יחד. בצהריים נסעתי לטיפול, והוא נשאר לעשות כמה שיחות של פרויקטים אישיים שלו. כשחזרתי הוא סיים פחות או יותר באותו הזמן והיינו יחד גם אחר הצהריים. ראינו סרט על הספה, הוא נרדם (אלא מה). זה היה חמוד ולא הפריע לי במיוחד. ניצלתי את השקט להכין לנו פיצה ביתית. כשסיימתי עם הבצק וההכנה, הוא התעורר ותפעלתי אותו להכניס את הפיצות יחד איתי, שירגיש יעיל :)

אכלנו לנו בכיף, ואז שאלתי את עצמי אם הוא כן נשאר בסוף לעוד לילה או לא. הוא רצה ללכת כי קבע לשחק עם חברים מרחוק. אני הרגשתי קצת געגועים ועצבות ואמרתי שבא לי שהוא יישאר עוד קצת. נכנסנו למיטה קצת, וכמובן איך לא, שכבנו שוב. בפעם הרביעית ב24 השעות האחרונות. חחח

אחר כך קצת נהיה מאוחר, והלכנו לישון בסביבות רבע ל2. בשעה 2 בלילה הוא הרגיש שהוא לא נושם כל כך טוב. הוא אלרגי לאבק וכנראה שהמזגן בחדר השינה עשה לו קצת לא טוב. למרות שלילה קודם ישנו כל הלילה איתו. אני נוטה לחשוב שזה קצת היה פסיכולוגי, שאולי הוא הלך כי זה הרגיש לו טו-מאץ' והוא רצה את הבית. אני לא לוקחת את זה אישית, למרות שהיה קצת לא נעים לחוות את זה ב2 בלילה. הרגשתי גם קצת רע בקטע של הדירה לא מספיק נקייה, באמת לא היה לי זמן לנקות השבוע. מעין תחושת אשמה ונחיתות כזו. 

ראיתי עוד קצת מהסרט שלא השלמנו אחרי שהוא הלך, והתחלתי להירדם על עצמי. נכנסתי למיטה ולמזלי די מהר נרדמתי. קמתי בבוקר והמיטה הרגישה ריקה מתמיד. קצת ירידת מתח. לאחרונה על הבוקר אני מרגישה חרדה. על החיפוש עבודה, על הדירה, על הדוח השנתי. אז אחרי שחלפו לי כמה מחשבות בנושא, הבנתי שאני לא הולכת לישון בקרוב, והתחלתי לכתוב.

אימל'ה הבצק.

שבת שלום ☀️

עוד קפה, עוד סיגריה, עוד נשיקה. לקנות חולצה, להסתכל על תכשיטים, לחפש מידה. אותו בית הקפה, הקניון, הכביש. להסתובב סביב עצמך.

מהימים האלה שאני מרגישה שאני חייבת חופשה.

ויותר מזה, השראה.

דברים שאעשה אחרי שאתפטר:

1. אחפש עבודה (אלא מה), אבל בדרך אחרת.

2. אירשם לחדר כושר.

3. אמצא חברים.ות לטניס.

4. אצא לחופשה. גם אם זה יהיה באוהל על נחל. בעצם, זה רעיון די טוב.

5. עד לכאן היום, לא צריך להגזים.

לא יודעת מה אני חושבת על יום החופש המוזר הזה שקיבלנו. 

ערב נעים 🌸

וג'ינס קטן.

בסך הכול, הייתה שבת נעימה ושקטה.

ומתוקה. 

🥞

או.. איך לגרום לסטורי להתעלף ב3 צעדים.

די כבררררררר %%!₪₪#&#*!&!%!@@

פעם הבאה רואה חשבון לשקט הנפשי.

😭😭😭😭

אלוהים רחם עליי

עריכה:

מזל שחתיכי התקשר ועודד אותי קצת :))

לא משנה מה, העיקר שאני מתמודדת 😖

20:00 הערב | רדיו הכלוב

מתרגשות במקסימוםםם

ומחכות לכם! 😍

ומה אם אני אחזור לדבר שאני הכי טובה בו?

להיות ילדה.

במובן של להיות בסביבת ילדים, לזכור מה חשוב באמת. לחיות את הילדות שוב מחדש.

ללמוד וללמד לצייר, לנגן, לשחק, להסתדר בקבוצה וגם לשמור על האחד.

היו לי שם בקייטנה, אז לפני שנה, כל כך הרבה רגעים של כיף טהור, של צחוק אמיתי.

שלעולם לא יהיה בשום מקום עבודה אחר.

אז ממה אני כל כך מפחדת?

- אולי מהכישלון. שזה לא יצליח. שאני אבין שאני לא מתאימה להיות מורה בבי"ס יסודי.

- אולי מהעומס. אני לא יודעת מה יהיה היקף העבודה, כמה תהיה לי אחריות כבדה על הכתפיים, העומס.

- בסוף לימודים רגילים, הם לא קייטנה. ילדים מקבלים ציונים, מתאכזבים, יש להם עבודות ומבחנים? לא בטוחה כמה זה קורה בכיתה א או ב'.

- האם אהיה משמעותית? האם יהיה לי חופש פעולה עם הכיתה שלי? האם יהיה לי צוות שנעים לי לעבוד בו?

- האם אני באמת אהנה שם? אביא את עצמי לידי ביטוי? אם יבוא לי לשחק עם הילדים חפש את המטמון ברחבי בית הספר, בכל נושא לימודי, האם ייתנו לי? יעודדו אותי? או ישימו לי רגליים?

- איך אני אתמודד עם המשכורת? ממה אני אחיה?

- האם אני אוכל לעשות רק משרה חלקית כמחנכת יסודי? ומה אני אעשה בשאר הזמן?

ולמה אני רוצה את זה?

- עבודה עד שעות הצהריים ואז אני פנויה.

- יכולה לממש את הילדותיות שבי, את היצירתיות.

- פוגשת ילדים בשלבים מאוד קריטיים של עיצוב הזהות שלהם, ויכולה ממש לעזור להם ולהיות שם בשבילם.

- יש קסם בעבודה עם ילדים שלא נמצא בשום עבודה אחרת באמת.

- הם אמיתיים, והם מלאים ברגש, והם מקסימים ומראים אהבה, אם יודעים איך לגשת אליהם נכון.

אולי הדבר שאני תמיד אהיה הכי טובה בו הוא ללמוד וללמד?

אין לי מושג...