אני פותחת את הבוקר בגבעתיים.
הדירה ריקה, וכשעה לאחר שקמתי אני כבר לבושה ומוכנה.
עם קפה ביד ומוזיקה ברקע, אני יושבת לכתוב.
נשימה עמוקה. קשה קצת לנשום. לחץ. והוא כל הזמן רץ לי בראש.
תסריטי שיחה, של העבר ושל העתיד. אני חושבת שעכשיו אני בשלב הכעס. כשמסך הערפל נופל והאמת המכוערת יוצאת אל האור.
עפ"י אגדה מהמאה ה-19, האמת והשקר נפגשים יום אחד. השקר אומר לאמת: "הביטי, איזה יום נפלא היום!".
האמת מסתכלת אל השמיים ונאנחת בהנאה, כי אותו יום, היה באמת מאוד יפה. הם מבלים זמן רב ביחד ובסופו של דבר מגיעים אל הבאר.
השקר אומר לאמת: "המים נעימים מאוד, בואי נטבול ביחד!". האמת, מעט חשדנית הפעם, בודקת את המים ומגלה שהם אכן נעימים מאוד.
הם מתפשטים ומתחילים לרחוץ בבאר ולפתע השקר יוצא מהמים, לובש את בגדי האמת ובורח.
האמת הזועמת יוצאת מהבאר ורצה לכל מקום, כדי למצוא את השקר ולהשיב את בגדיה.
העולם, רואה את האמת העירומה ומפנה מבטו ממנה בזלזול וברעם.
האמת המסכנה חוזרת לבאר נכנסת פנימה ונעלמת בה לנצח, מסתירה את מבושיה.
מאז, השקר מטייל ברחבי העולם לבוש כאמת ומספק את צרכי החברה, מכיוון שהעולם בכל מקרה אינו מעוניין כלל לפגוש את האמת העירומה.
תמונה: הציור המפורסם, "האמת היוצאת מהבאר" ז'אן-ליאון ג'רום, 1896.
כן, התחושה שמישהו גנב לי את הבגדים וברח.
מזל שאני אוהבת להסתובב ערומה.
בוקר טוב.