ניהול סיכונים אומר שעל אף הסיכונים הקיימים בשטח וההשלכות האפשריות שלהם, אפשר לנהל אותם. כלומר לשלוט בהם.
וזה נכון. באמת אפשר למפות סיכונים, לבחון מתי וכיצד הם עלולים להתרחש ולגבש איזושהי פעולה למניעה שלהם.
אם הסיכון כבר קיים, אפשר לגבש דרך פעולה ולפתור אותו בזמן אמת.
אבל ניהול סיכונים לא תמיד עובד בין אנשים, לפחות לא בלב שלי.
אני לא יכולה ולא מסוגלת (ככל הנראה) לנהל סיכונים בכל מה שקשור לאהבה, לאנשים ולקשרים.
כי האהבה הזאת, היא מעוורת אותי וגורמת לי להיות טיפשה.
העיניים שזורחות מרוב אושר, בוכות אחר כך דמעות שקורעות לי את הלב.
ובכל פעם מחדש אני הולכת בלילה אל תוך היער, נמשכת אחרי הצלילים שהוא מנגן לי.
מוקסמת מהיופי, וההרפתקאות שהוא מציע לי אני הולכת עיוורת אל החושך.
והוא מזמין אותי אליו ולוחש "בואי אלי"
ואני הולכת כל פעם בלי לחשוב פעמיים.
בסוף, אני נופלת. נופלת לבורות שבסופם קוצים מכאיבים.
אני נשרטת ונחבלת ובוכה. המצוקה מתגברת עליי. ובכל פעם אחרי שנפלתי לבור, אני מתקשה לקום ממנו אחר כך קצת יותר.
ולעיתים, אני נשארת שם. מעמיקה את החתכים. מכאיבה לעצמי. כשאני מתעשתת, אני אוגרת כוח ומנסה לטפס את דרכי למעלה.
אבל למה אני תמיד בדרך לבור הבא?
אני מתקשה לשכוח אותך.
אמנם אני כלום ושום דבר בשבילך, אבל כבר לא אכפת לי.
כי אולי ביום שבו אני אהיה עולם ומלואי לעצמי, זה יספיק לי.
לילה טוב ושהשבוע הזה כבר ייגמר. רוצה לנוח.
ד"א אני לא חותכת ורידים, אפשר להירגע.