אז הוא בא אליי בצהריים "ללמוד".
אני חושבת ששנינו ידענו שיהיה ביננו משהו, אבל לא היה ברור מה.
יש לו עניינים לא-פתורים עם האקסית, משהו שלא הייתי רוצה להיכנס אליו. אני בכלל מחפשת משהו רציני, תחושה שהגיעה לאחרונה, כשהגיעו לי מים עד נפש מחוויות התקופה האחרונה.
מתחילים ללמוד, ואז מתקשרים אליו מהעבודה, ואני מתחילה חונכות. עוברת חצי שעה וחוזרים לעניינים.
הוא נשכב על המיטה שלי, ומזמין אותי לשכב לידו. "מי יודע מה יכול לקרות?". על מי אתה עובד? אני רטובה ממך מהרגע שנכנסת, לא מצליחה להירגע וכל הזמן מתלוננת כמה חם לי והלחיים שלי בוהקות סומק אדום.
נשכבים על המיטה והוא מקבל עוד שיחה. בדקות הקטנות האלה, אני מתה לשגע אותו תוך כדי השיחה, רק ללטף או לגעת בזין, אבל לא עושה את זה.
מתקרבים, מתנשקים. הוא מוצץ לי את הפטמות ומחרפן אותי. נוגע כל כך טוב.
זה מסלים מהר. אני כבר בלי החזיה, המכנס לאט יורד. נשארת בתחתונים. "זה הגבול", אני לוחשת.
גם הזין שלו נשלף החוצה. זין עבה ויפה. הוא מת שאני אגע בו, ארד לו. אני פעם אחר פעם, מחזירה לו את התחתונים.
אני יודעת שאם נשכב היום, זו תהיה טעות מבחינתי. בכל זאת, הוא מהלימודים שלי, הוא רודף אחרי אקסית מטורללת, ואני הפסקתי להיות סוג ז'.
הוא מחדיר לי אצבעות ומרעיד את הכוס. אני די בטוחה שהייתי ספוגת נוזלים, כי האצבעות נכנסו כל כך חלק.
אני כמעט מתעלפת מחום. לא בריא לי השרב הזה. תוך כדי הנשיקות, עוד לפני שהמכנס ירד, הוא עולה עליי ולוקח את הרגליים באוויר, מראה לי איך זה להיות תחתיו כשהוא מזיין אותי, אני רוצה את זה כל כך עכשיו.
ואז, ברגע אחד קטן, הוא שם לי את היד על הפה, תוך כדי שהוא מושך לי בשיער ומזיין אותי עם אצבעות. אני מורידה את היד, מבקשת "לא על הפה". אין לי עדיין אמון בו.
הכוחות שנדרשו ממני להפסיק את זה התישו אותי והותירו אותי מעורפלת לגמרי.
היו לי נקיפות מצפון וחששות שהוא מרגיש מושפל, אבל בסופו של דבר אני מאמינה שלא טעיתי, כי לא ריציתי, אלא נשמרתי לגבולות שלי, פחות או יותר. לפחות לא לשכב. לא מוכנה יותר לשכב ולהיזרק.
וכמה הוא רצה, וכמה שהוא ביקש, זה לא עזר לו. בסוף הוא הרים את התחתונים ונשאר עם זין עומד.
זה היה לא נעים לי, באמת. אני כמעט לעולם לא עושה דבר כזה. אני לא מאמינה בסקס עם גבולות, ואני שונאת לעצור בעצמי. ומצד שני, אנחנו כמעט לא מכירים, וזה "הדרדר" באמת מהר. אבל, מתוך הרצון למשהו אחר, עצרתי. אני חושבת שזו מחמאה בשבילו, ואם הוא מספיק חכם הוא יבין את נקודת המוצא שלי.
החששות ברורים מהדבר הזה, אני לא רוצה כתם שחור אם זה ייגמר לא יפה לאורך כל התואר (חשבתי על כך שאולי הסיבה שאני לא שוכבת כמעט עם גברים שאני מכירה, היא כדי לשמור את האופציה להעלים אותם מחיי- והוא בין אם ארצה ובין אם לא, יהיה שם). אבל מצד שני, צריך לחוות ולהנות לא?
אין לי הרבה תשובות, אני מנסה לנווט באפלת חרמנות, חוסר איפוק וסטיות. מנסה להישמר לעקרונות ברזל, שאני ממש בימים אלה מתיכה בתוכי.
אז לא טעיתי.
והוא רק לחש "אל תדאגי..." וחייך. זה לא הרגיע אותי.