הסיפור שלי עם פורנו התחיל אי שם בגיל 8 פחות או יותר.
אם אדייק, זכורה לי חווית אוננות ראשונה, שבה גם אמא שלי תפסה אותי ואני זוכרת איך היא שאלה אותי "מה את עושה?" וקיבלתי את התחושה שזה לא בסדר.
היינו תחת השמיכה וצפינו באיזשהו סרט. אני זוכרת את שם הסרט "אור". הסרט שודר בשנת 2004 וראינו אותו בטלוויזיה, כך שאני מניחה שזה היה בסביבות הגיל 7-8. בכל מקרה, אני זוכרת את עצמי נוגעת ומלטפת. הסרט לא היה סימפטי במיוחד. אני חושבת שהייתה בו נערה, הדמות הראשית, שהייתה מנוצלת מינית. אני זוכרת סצנת מציצה, עוד לפני שהבנתי מה אני רואה.
בבי"ס יסודי הכרתי ילדה, שהייתה גם שכנה שלי. מטורללת על כל הראש. לצערי, למדתי ממנה המון דברים לא טובים. אחד מהם היה להיכנס לאתרי התמונות שהיו ממש מזמן, אם אתם זוכרים. היו להם גם תמונות למבוגרים עם כל מיני גברים ערומים.
משם, זה המשיך לאתר בלוגים מאוד גדול ששנים הייתי מנויה בו וכותבת בו. אני זוכרת בלוג אחד מאוד ספציפי. היו בו סיפורים אירוטיים מאוד יפים ואני בעיקר זוכרת סיפור אחד על רגע קריעת קרום הבתולין של ילדה בפנימייה. ואני לא שוכחת איך אותו כותב(ת) מופלא תיאר שם איך הדם הכתים את הסדין בצבע ארגמן. כמובן, שגם את זה אמא שלי מצאה בין כרטיסיות הדפדפן, וזו הייתה דרמה אמיתית. רבאק, הילדה מתעניינת במין, שחררי ממנה.
מפה לשם, באזור גיל חט"ב אני חושבת שראיתי בפעם הראשונה פורנו. בהתחלה הסתרתי את איברי המין. בתור אחת שלא גדלה בסביבת שום זכרים, זה לא היה דבר כל כך טבעי ושגרתי בשבילי. כמובן, שמדי פעם איזה סוטה ברחבי האינטרנט דאג לשלוח לי דיק פיק. זכורה לי אחת שקיבלתי לדעתי במייל של זין עצום בגודל כל המסך. טראומה.
זה מצחיק איך החיים חוזרים על עצמם, מעגלים עם נקודות משיקות מסתובבים בספירלה אינסופית, כי אותה דיק פיק ענקית הפכה לסוטה מין שעצר לי באמצע הכביש לפני כשנה, ורק לאחר שהסברתי לו במשך כדקה וחצי איך מגיעים לאן שהוא ביקש, קלטתי שהוא ללא תחתונים. ברגע שהסטתי את המבט בחלחלה ובהלם, הוא נסע ונעלם אי שם באופק.
הפורנו האהוב עלי מאז שהתחלתי לראות, היה גאנג באנג. הכי הארדקור. הכי משפיל. הכי טוב. מפה לשם, ככל שהתחלתי לממש יותר את המיניות בחיי, פחות נזקקתי לפורנו. היום, בתקופת קורונה וגם בזמנים שבהם אני לא מקיימת איזשהו קשר עם גבר, אני מוצאת עצמי מבלה יותר זמן מול הפורנו מאשר מול גבר בשר ודם. אני מאמינה שהמפתח הוא איזון, אבל אין ספק שלעולם לא ארגיש את אותו הסיפוק ממחשב. אני פשוט מעדיפה את זה אמתי.
ומשום מה, לאחרונה, מבחינת הרגלי הצפייה, עברתי לאיזשהו קיצון אחר. סקס רך ועדין ונעים. בתולי. ואני עדיין מתחרמנת מכתם ארגמן על סדין לבן, אפילו שאני חושדת שהיא שחקנית.
לילה טוב