אני חולמת בימים האחרונים חלומות הזויים.
והתחושה היא מאוד מוזרה. אני מתעוררת בבוקר, מרגישה שעברתי חוויה כלשהי. אני זוכרת משהו, אבל לא יודעת מה. זה מרגיש כמו מידע שנמצא בראש שלי אבל אין לי גישה אליו. יש קיר ערפל שמונע ממני לדעת מה נמצא מאחורה.
פעם קראתי על חלומות צלולים וניסיתי את זה. חלמתי חלום בו אני מנסה לעוף. אבל זה לא היה סתם ניסיון לעוף, באמת ניסיתי לעוף כי ידעתי שזה חלום. לא הצלחתי לעוף, אבל כן הצלחתי לרצות משהו בחלום.
אני חולמת בדרך כלל על מים. בהמון צורות. מעמקים ומצולות. מערות, חיות משונות. לפעמים אני חולמת על חוף הילדות שלי. בדרך כלל בקונוטציה לא טובה. חולמת שמגיעים גלים עצומים, בגודל של צונאמי. מאיימים להטביע. אחת לכמה זמן אני חולמת על ביצות, או נחלים. מקומות סבוכים, יפים ומיימים. פעם, היה לי חלום, שאני עוברת דרך שער כלשהו אל שדות ירוקים והרפתקאות כאלה של ילדים בטבע.
החלום שהיה חוזר על עצמו בלי סוף היה בתקופת למידת נהיגה לרישיון, לפני כשנתיים וחצי. השתחררתי מהצבא והתחלתי ללמוד. וכמעט כל לילה הייתי חולמת שאני גונבת את הרכב של אמא שלי, ולוקחת אותו לנהיגה אסורה. לרוב הנהיגה מסורבלת, ותמיד אבל תמיד, מופיעה משטרה מאחוריי. לא חלמתי על הרגע בו הם תופסים אותי. רק על המרדף (של המצפון?). לעיתים הייתי חולמת על תאונת דרכים. בדרך כלל אחת מפחידה, שלא יוצאים ממנה בחיים.
כשאני חולמת חלום מפחיד או מרתיע, משהו בי אומר להתעורר ואני קמה.
עוד חלום שחוזר על עצמו הרבה הוא איחור למקומות. חולמת שאני מאחרת לטיסה, לטיול, לאוטובוס של הכיתה. זו הרגשה נוראית בשבילי, כי לרוב היא מלווה בבהלה. כמו שמתעוררים בבוקר ומגלים שפספסת משהו חשוב.
היו לי בעבר המון חלומות בהם אני קופצת ממקומות מאוד גבוהים. קפיצות לא הגיוניות שמעולם לא אקפוץ במציאות. בחלום, מן הסתם אין הגיון בריא, אבל יש שם איזושהי ידיעה שעכשיו אפשר לקפוץ ככה.
אני חולמת המון על סקס. בטח בתקופות שאני רואה יותר פורנו. זה מאוד מורגש. עכשיו למשל, פחות.
החלומות שלי מותירים אותי לעיתים עם המון רגש ותחושה. רגש שאני לא יודעת מה המקור שלו כי אני לא תמיד זוכרת את החלום. אבל הם תמיד מורכבים. ויש בהם עלילה ויש מוטיבים מסוימים, והם גם לרוב קשורים למציאות.
פעם התעוררתי בבוקר וצחקתי. זה היה נורא מצחיק וחמוד. תחשבו מה זה, להתעורר ולצחוק משום מקום. לחילופין, פעם גם התעוררתי ובכיתי. כנראה חלמתי על משהו עצוב.
חלום הזוי שחלמתי לאחרונה היה מעין עולם. הוא הרגיש מצויר, מבחינת צבעוניות ודמיון. זה היה עולם שהגעתי אליו בטעות, ונלכדתי בו. הייתה מעין רכבת, או רכב שמובילה בין תחנות, אבל אין דרך מוצא. לא הייתי לבד, היו עוד אנשים שנלכדו. ניסיתי לברוח בכל דרך אפשרית, אני חושבת שהצלחתי.
חלומות כל כך מעניינים אותי. בעיקר כי ישנם כאלה שנצרבים בי. התמונות בראש ואני ממש רואה-לא רואה את זה שוב. החלומות הם פתח לעולם של רגש ומחשבה. מבטאים פחדים, רצונות ואלמנטים מעולם הדימויים שלנו. אני אוהבת לחלום, מקווה שאחלום קצת על דברים טובים בקרוב.
לילה טוב!