מורחת שפתון אדום, שמבליט את שפתיה ומצייר להן קווי מתאר ברורים, ובצבע שחור היא צובעת את הריסים.
סומק היא לא תצטרך, אחרי האודם מגיע הסגול. היא עונדת רק צמיד אחד על ידה, שלעתים מותיר לה סימן כחול.
הוא אוסף אותה במכונית השחורה. "מה קורה, מה שלומך?" ומספר סיפור קצר, לגרום לה לחייך.
אבל שיחות חולין קצרות, מעידות על תכנונים ארוכים, ואל תדברי יותר מדי, היא חושבת לעצמה, כי תכף מתחילים.
שולח יד אליה, ומלטף את הירך, מכניס אותה לערפול חושים, והיא חושבת, לרגע, איזה כיף.
לוקח את ידה ושם על מכנסיו, נרתעת לרגע, אבל מהר מתמסרת אליו.
מטה את ראשה, שתתקרב למכנסיו, פותח את הרוכסן ודוחף את ראשה אליו. היא מוצצת לו לאט, והוא מתענג מכל רגע.
ותוך כדי הנהיגה, הוא מספר לה כמה שהיא ילדה טובה.
אז הם מגיעים לדירה הקרה, כי הוא לא הדליק בשבילה חימום. מוצאת שמיכה קטנה ומתעטפת, ופתאום היא לא רוצה לקום.
הוא יוצא מהמקלחת, כשלגופו רק מגבת, ובזמן שהוא מכין משהו לשתות, דמעה קטנה זולגת.
והיא שואלת את עצמה, למה היא פה, ולמי היא שייכת.
כמה יפה את הוא לוחש, ומעביר ידו על פניה. בלי שגילתה לו דבר אחד הוא יודע את כל סודותיה.
מלטף את גופה, כמו הייתה רק שלו. נוגע בגופה, בנשמתה, אבל הלב שלה מזמן לא פה.
מתיישב על מיטתו, וקורא לה לבוא. אומר לה לשבת על הברכיים.
מוריד את המגבת, ומפנה את ראשה לעבודה. היא עולה ויורדת כמו נדנדה בגינה.
ולרגע היא נחנקת, ולרגע לא מצליחה לנשום, וזה מענג בשבילו, יותר מסם לנרקומן הכי גדול.
עד שדי, נמאס לו. תופס אותה במותניה, ומשכיב על הגב ונכנס.
ולא צריך לפרט יותר, אתם יודעים מה קורה עכשיו.
אבל באותם רגעים, כשהיא מטלטלת על המיטה, היא בוחרת נקודה אחת על הקיר, נקודה קטנה.
היא מתרכזת בה טוב, ומנסה לא לחשוב, מתי איבדה את הדרך, ואיפה החלום לאהוב.
נמחצת וכואבת, עד שהוא גומר על כל הגב, ואז היא חוזרת לחייך לו עוד חיוך, של שקר וכזב.
שותים קצת יין, זמן לדיבורי סרק, מספרת לו שאמא שוב צריכה טיפולים. "יהיה בסדר, אל תדאגי רק".
עוד מילה, עוד משפט, למי אכפת. הוא שוב שולח לה ידיים לאט.
אבל היא לא רוצה שוב, פתאום יותר מדי כואב, פתאום היא מרגישה איך הריק, משתלט לה בכל הלב.
והוא מחזיק אותה חזק בשדיים, וצובט ומועך ונושך, וכשהיא עוצמת את העיניים הוא מחייך.
היא עושה לו ביד, עד שהוא שוב שם קונדום, אבל היא לא רוצה שוב, לא היום.
אין פה שאלה בכלל, מה אתם חושבים?
תסתובבי הוא אומר, מאחורה הוא חודר, ובין הכאבים, שואלת עצמה, מי עליה לעזאזל שומר
איך באות לה המחשבות דווקא באותן הדקות, ולמה שניות מרגישות כמו שעות?
דופק אותה חזק, מניחה ידה על ידו. תחילה נאחזת חלש, אחר כך מנסה למנוע אותו
"לא טוב לך, אני מבין", הוא אומר בכעס, וכשהוא מפסיק, היא לרגע נרגעת.
תמצצי לי עכשיו זונה. תמצצי כאילו זה הדבר שהכי אהבת, למרות שאמא אמרה שאסור
מחזיק לה את הראש, אין ממה לחשוש, היא עוד רגע מקיאה (למי אכפת)
תמצצי עמוק יותר, חזק, בהנאה, תמצצי לי, זונה.