אני יכולה לספר לכם שהאצבעות מדגדגות לי לחזור להרגלים ישנים לאחר פרידה.
בדרך כלל, אני חוזרת לגברים עתיקים מתקופות נושנות. או שאני מחפשת לי מזדמנים כאלה.
מדי פעם שולחת להם הודעת מה נשמע, ומנסה להבין אם הם רלוונטים לזיין אותי על ארבע למשך חצי שעה, פלוס מינוס.
בעבר, הייתי קובעת איתם אחד אחרי השני ומסדרת לו"ז מאוד מאורגן בין המשבצות שנקראות החיים שלי. בעיקר באותו שבוע אחרי שההוא נסע לחו"ל ולא חזר למשך 9 חודשים.
כשעוד גרתי אצל אמא שלי להזמין גבר הביתה היה פרויקט. הייתי צריכה לחכות שהבית יהיה ריק, ואז הייתי מקבלת מנת יתר מכל החוויות האלו, בזמן כה קצר.
ועכשיו, לא.
גרה לבד, ואפשרויות הבחירה שלי הן חד-משמעית טובות יותר. השליטה שלי בעצמי גדולה יותר.
פשוט לא. לא מזדיינת סתם. מחפשת אינטימיות ושיח, ולהרגיש טוב גם אחרי שנפגשים, רחמנא ליצלן.
העפתי הרבה באגים מהמערכת. אני מנסה לנקות אותה.
ובשפה פשוטה, כל אותם מיני יצורים טפילים, שחנקו לי את השורשים - פשוט רוצה לסלק אותם מהחיים שלי ועושה את זה.
מבקשת להזכיר לעצמי בכל יום, מי האנשים שאני רוצה לצידי. מבקשת להזכיר לעצמי שלכל אחד יש תחליף. שאין ריק אמיתי בלב. וגם אם יש שם חלל מסוים, הוא מתמלא בסוף.
אז לא תהיה פה מערכת סטוצים משוגעת.
לפחות לא הערב.
לילט