אני יודעת שהחיים שלך מונעים מכוח, כסף ושליטה. אני יודעת שאתה עושה הכול, שלא במודע, מתוך הוכחה לאבא שלך. אני נעצבת לחשוב שלא משנה מה תעשה, הוא לעולם לא ישחרר אותך מחובת ההוכחה. לעולם לא יגיד לך "הצלחת".
אני רואה איך אתה נע כמו מטוטלת שעון. מסתחרר מהאישה לילדים, ובחזרה למקום העבודה שלך. אתה כמו עכבר במבוך עשוי זהב. אני יודעת שאנשים נמשכים אליך בגלל ביטחון שקרי. זה שאתה דואג לפזר לכל עבר.
אני זוכרת את הפחדים האמיתיים שלך. למדתי אותם. הפחד מבדידות. לא להצליח. אתה מתבייש לא להיות הכי טוב, וזה גורם לך לא לישון בלילה.
אני יודעת שאני מזכירה לך ילדות ותמימות. זאת הסיבה שאתה נמשך אליי. אני יודעת שכשאתה נוגע בי, אתה מריח דשא אחרי הגשם.
אני לוקחת אותך לטייל בפרדס רטוב ונותנת לך לשתות מתיקות של תפוזים. אין לך טבע במקום שממנו אתה בא. לא הטבע שלי. אנשים כמוך מעדיפים בטון על פרח.
דבר אחד אני לא יודעת. למה אני נמשכת אליך בחזרה. בכל פעם אני מתחרטת שהסכמתי שוב. אולי אנחנו לא כאלה שונים כמו שאני חושבת.
פגשתי היום נערה צעירה. כזו ששתתה בקבוק עוד לפני שאני החזקתי כוס. והיא מספרת לי בין השורות על עצמי. על סטירות לחי ועלבונות. על גבר שמערער אותה. גבר שלא צריך להיות בחיים שלה.
ואני כל כך רוצה להגיד לה שתתעורר. אם אני לעולם לא אצליח.
לילה טוב