לפני 3 שנים. יום שישי, 21 באוקטובר 2022 בשעה 13:31
ישבנו מחוץ לבית הקפה. הוא קרא את מה שכתבתי במחברת אתמול בלילה. התעכב על כל מילה ותחושה שעברה מהעט שלי אל הדף.
כשהייתי צעירה יותר, היו לי גם מחברות עם דפים קרועים. הייתי מחדירה את העפרון בדף וקורעת. זה היה קורה בדרך כלל אחרי שאני בוכה המון על הרצפה. מנסה להעביר את כל מה שקרה בי אל הדף.
הוא סיים לקרוא, קם וחיבק אותי. אמר שעלו לו דמעות כשהוא קרא את זה. הן נראו קצת נוצצות.
....
היום זה יום כזה שאני לא רוצה כלום. שום דבר. היום זה יום שאני מנותקת. עצובה, כואבת. הכול קפוא מפחד ולוחץ ומפחיד.
וזה בסדר. יש גם ימים כאלה.
בא לי שהכול ייסחף, יישרף. בא לי ללכת כבר.
אז אני אלך. מתישהו אני אלך.
שבת שלום