זה יום כזה של שמיים כחולים, וענני נוצה מוארים בשמש נסתרת. קרניים מלטפות אותי כשאני עולה במעלה הרחוב. ציפורים קטנות מסתתרות בין עצים. עלים מוארים חושפים נימי מים זורמים.
השמלה שלי נעה ברוח והשיער מתפזר. אני נושמת עמוק את הרוח הטובה, בזמן שעלים של שלכת עפים על אספלט המדרכה.
זה יום כזה של שמיים כחולים וענני נוצה, יום שהייתי רוצה להיות בו איתך.
הייתי מושכת אותך מהעבודה במשרד. היינו שוכבים על הדשא בפארק ליד. פתאום משהו בך היה נרגע, מתבונן. העיניים שלך היו נעצמות, בזמן שידי מלטפת את ידך.
תמיד הערצתי אותך, שפת הגוף שלי לא יכלה מעולם להסתיר זאת. הלחיים שהאדימו, הדופק שהואץ. כל אלה היו בגללך.
מתי בפעם האחרונה הסתכלת בשמיים? הרחת ריח של דשא אחרי הגשם? זיהית קול ציפור שבאה לביקור קצר ותכף תיעלם?
היינו שוכבים שם, והייתי רואה אותך. רואה אותך כמו שאתה. אנשים מסתכלים, אבל אני רואה. על כל מה שאתה. השדים והניצחונות והדמעות שלך.
האצבע שלי הייתה מלטפת את המצח שלך, וכך לאט נעה במורד האף, עד לשפתיים. הייתי מתקרבת בעדינות ומנשקת אותך.
מעולם לא רציתי ממך דבר. לא רציתי דבר מלבד להיות במחיצתך.
יום נפלא🌿