היא ירדה במורד המדרגות והוא היה מאחוריה. כשהגיעו לקומת המרתף היא הריחה את האוויר מאובק וצפוף. הוא התיישב לשולחן הישיבות, וגם היא. כשהניחה את ידיה, הרגישה שהוא דביק. הוא היה עשוי מחומר כזה, שעם הזמן הופך לדבק. היא הרגישה אותו מלוכלך. לא עברו יותר מכמה דקות, עד ששאלה אם יש מרפסת במקום הזה. "כן, אבל אני לא חושב שמשתמשים בה", ענה. "בוא נבדוק", ביקשה. "מפונקת", הוא אמר.
אז הם עלו במעלה המדרגות לקומה העליונה, כשהפעם הוא זה שמוביל. הוא ניסה להעביר את הכרטיס פעם אחת, אך הדלת לא נפתחה. בפעם השנייה הצליח, וצליל הכניסה שנשמע שימח אותה. הם התהלכו בין חדרי המשרדים החשובים, של האנשים החשובים שעבדו שם. משרדים ריקים בלילה, שאיבדו מכל הרצינות שהם נשאו ביום. היא חשבה לעצמה, שאולי בבוקר יושב שם המנכ"ל ומכתיב למזכירתו החרוצה מה על סדר היום, אך בלילה המשרדים האלו מבקשים שיעשו בהם רק דבר אחד, ומי היא שתגיד לא?
הם יצאו אל המרפסת שפנתה אל נוף גגות תל אביב. זה היה ערב חמישי חם ולח. היא התיישבה על הספה, והרגישה את הבד לא כל כך נעים. נוקשה ומחוספס. כל אחד מהם נשען לצד אחר והם החלו לשוחח. השיחה לא הלכה למחוזות עמוקים, כפי שציפתה ורצתה. נדמה שתמיד ניסתה לשחזר את קסם ההתחלה, אז, כשדיברו בטלפון במשך שעות, או כשנפגשו לערב ארוך במיוחד. מאז תמיד ציפתה לזה שוב, ללא הצלחה גדולה. היא הייתה חלשה מאוד באותו הערב, וכל מילה שהוציאה מפיה הייתה מובכת ומבולבלת באופן מופתי. ככה הרגישה למולו, רועדת.
היא לא ראתה את אותו משקיע כמעט שנה, מאז ישבו בפעם האחרונה בבר ההוא. היא אמנם הכירה אותו זמן מה, אך היה זה כמו להכיר אותו מחדש. כמו לתת לו להכיר אותה מחדש. ההתחלות אצלה תמיד היו קשות ומורכבות. היא סיפרה לו על שינויים בעבודה ובחייה, על החלטות אמיצות שלקחה. היא התייעצה איתו האם לעשות תואר נוסף, והוא אמר "לא. לא עכשיו". "אבל מה קרה איתך בשנה האחרונה?", שאלה בחיוך. והוא תיאר בקצרה את השינויים שלו עצמו. מדי פעם קיבל שיחה וענה לכמה הודעות. היא לא הייתה מרוצה מזה, אבל חיכתה בסבלנות, כמו הילדה הטובה שהייתה.
היא סיפרה לו על בחור שפגשה, ועל הצעה שנתנה לו, ועל איך הוא הגיב בפחדים ושאלות. בתגובה, הוא תיאר את כל מה שנאמר כ'לא' אחד גדול, שסובב בהמון תירוצים כלפיה. מדהים איך בכל פעם מחדש הופתעה מהתמימות שלה. זאת, כמובן עד שהבועה שלה התנפצה והכול התבהר.
ואז הוא שאל אותה בחיוך ממזרי, "אז מה נזכרת בי?". "מה זאת אומרת?", ענתה. "אתה זוכר שקבענו את הפגישה הזו כבר לפני שלושה שבועות, כן?". ובכל זאת, התעקש, "למה נזכרת בי עכשיו? זה אפילו די ריגש אותי". "ריגש אותך?", הופתעה. למה שהוא יתרגש ממנה בכלל? "יש משהו בלב הקטן הזה? יש רגש?", התגרתה בו. "אני חושבת שבתקופות מסוימות של שינויים, אני רוצה לפגוש אותך. לשמוע את העצה שלך, לדעת מה אתה חושב", אמרה בכנות. "אני מקווה שאת מתייעצת עם עוד אנשים חוץ ממני", צחק.
"אז אם יש לך את הבחורצ'יק הזה, מה את עושה פה?". האם הוא באמת רצה לדעת? או שהיה רק משתמש במניפולציות הפשוטות האלו כדי להביך אותה. "לא יודעת," ענתה, "אולי זו הפעם האחרונה?", "למה? את חושבת שאם תהיו ביחד, הוא יהיה האחרון שייגע בך?", "מה פתאום?!", ענתה כמעט באוטומט.
המשקיע היה אדם פשוט, ראה את הדברים כמו שהם. הוא פישט אותם עד עירום מביך ומערער. אולי, לעיתים עד צורה שטחית למדי, אך היא הוקסמה מדרך החשיבה שלו בכל פעם מחדש. היא שניתחה ונברה, כמו חיה באדמה, וחיפשה ותרה אחר האמת בעלת אלף הפנים, הייתה ההפך הגמור ממנו. המשקיע שנא בולשיט והריח אותו תוך שניות. הוא היה חד בצורה כואבת, חותך בבשר החי, והיא חיכתה לזה. היא הביאה את גופה החלק אליו, כדי שישרוט אותו ויחשוף את הרקמות העדינות והמדממות. כדי שהיא תראה את הדברים כמות שהם.
"אז למה באת לפה?", שוב שאל וחייך. "מה את רוצה שיקרה פה הערב?", לחץ אותה. "לא יודעת," נאדמה והתבלבלה, אולי היא בעצמה לא ידעה. היא ידעה שרצתה לראות אותו, זה כל מה שרצתה. "האמת שאני במחזור", אמרה. "למיטב זכרוני, עשינו את זה פעם, לא?", שאל. "כן, בפעם הראשונה שנפגשנו", ענתה. "לא אהבת את זה במיוחד". "לא. אני כן שוכבת במחזור, אבל אוהבת שיש לי מיטה ומקלחת ליד". "אני באמת זוכר שיש לך קטע עם מיטות", אמר. והיא חשבה לעצמה, בוודאי שאתה זוכר שיש לי קטע של מיטות. אף פעם לא זיינת אותי על מיטה, על אף שביקשתי שוב ושוב. "אז מה את רוצה שיקרה פה הערב?", שוב שאל, והיא נעה בחוסר נוחות על הספה ולא מצאה את המילים. "כמה קל להביך אותך, תוך רגע", צחק. הוא נהנה להביך אותה באותו ערב, כמעט כמו שנהנה להשחית את פניה.
----------------------------------------------------------
היא חיכתה שיסיים להוציא את הקסדה מהאופניים הקשורות. האמת, שרצתה כבר ללכת, אבל חיכתה בסבלנות. הם נפרדו בחיבוק, והוא ביקש שתאמר לו כשהיא נמצאת שוב בעיר. התלתלים שלה היו פרועים, והאיפור המועט ששמה, היה מרוח לו על החולצה. היא דאגה לומר לו את זה, שיחליט עם עצמו מה הוא רוצה לעשות עם זה לפני שאשתו רואה. החזייה שלה ישבה קצת לא במקום, והראש שלה היה בהחלט במקום אחר. היא עדיין ריחפה. לא כל כך ידעה איפה היא ולאן היא הולכת. היא פסעה לאיטה ברחוב. למדה עם הזמן והניסיון, שאחרי שהיא פוגשת את המשקיע, היא צריכה לשבת רגע ולנוח. להשיב לעצמה את הכוחות שאבדו. לחזור בהדרגה למציאות ולרחוב הסואן. כי אף פעם לא היה לה זמן לעשות את זה במחיצתו. תמיד הכול נגמר כל כך מהר ובחדות.
היא הגיעה אל הגלידרייה, זו ששעה וחצי לפני עוד אכלה בה גלידה. "הפוך עם חלב סויה, או שקדים. מה שיש", ביקשה. ובזמן שעמדה וחיכתה לקפה, הסתכלה בהשתקפות הבחורה הצעירה עם הפנים הילדיים שהחזירה לה מבט. היא סידרה מעט את השיער, הבחינה בקווי המתאר של האודם שנמחק משפתיה, אך הותיר סימנים. היא תהתה בינה לבין עצמה, האם מוכר הגלידה גם שואל את עצמו מה עבר עליה. כשסיים להכין את הקפה, ביקש להביא לה את הקפה לשולחן, אך היא סירבה בנימוס. תש כוחה, והיא רק רצתה לשבת. בעודה מתיישבת על הכיסא ומציתה סיגריה, חשבה לעצמה "הנה, הג'אנקית קיבלה את מה שהיא רצתה".
----------------------------------------------------------
"תתחילי לגעת בעצמך, תראי לי איך את עושה לעצמך נעים", הורה לה. היא שנאה את הרגעים האלה, שצופים בה. שמבקשים ממנה להראות. היא לא יכלה ליהנות כך, כשמישהו אחר צופה בה. במיוחד כשהוא צפה בה. ואולי ידע את זה, ובכוונה ביקש. היא רצתה להיות נשלטת, כדי שהפוקוס לא יהיה עליה. היא ידעה איך לענג ומה לעשות בשבילו, אבל לא רצתה את זה לעצמה. לא שם. היא הסתכלה הצידה אל הבניינים הגבוהים שהקיפו אותם, וקיוותה שאין מסתכלים.
היא הסיטה את תחתון התחרה השחור לצד, והחלה לגעת בעצמה למטה. הוא הסתכל עליה ואמר, "יפהפייה שאת". היא אמרה לו שהיא מרגישה לחץ לגמור. הוא אף פעם לא הבין את הנקודה הזו. בכל אופן, אמרה לו שהיא יותר אוהבת לגעת לעצמה בפטמות, אז הוא הורה לה לעשות את שני הדברים במקביל והמשיך להסתכל עליה. היא עצמה את העיניים והרגישה גם את האצבעות שלו. לרגע נהנתה, לרגע זה היה לה נעים ואנחה נפלטה מפיה.
"ולמה הפסקת?", שאל. "לא אמרתי לעצור". היא ליטפה לו את הזין מבעד למכנס הג'ינס בשתיקה. "בשביל זה באת?", שאל. הוא פשט את המכנס, והוציא את הזין שלו. משך אותה אליו מהשיער, ודחף לה את הזין שלו עמוק לגרון. כורעת על ארבע בזמן שהוא יושב, והראש שלה בתחתונים שלו. הוא מזיין לה את הפה חזק. נחנקת, לא מצליחה לנשום, נאבקת להיפרד ממנו כל פעם מחדש, אך חוזרת די מהר. נושמת וחוזרת להיחנק ממנו. לרגעים מסוימים, גם מקיאה קצת. לפחות זה היה בטעם גלידה. מורידה את התחתונים והחזייה. כבר נהיה לה חם ולא אכפת לה מי רואה. הפנים שלה הפכו לנוזליות מכל הרוק. הוא יושב, או עומד, או שוב יושב, בזמן שהוא מזיין לה שוב ושוב את פנים הגרון, תוך אומר "לזה את באת. לזה את באת".
הדקות עוברות והיא החלה להתעייף. היא עבדה קשה ולא כל כך נהנתה. היא הייתה רוצה שיזיין אותה, לולא המחזור הזה. ואולי היה זה דווקא המפגש עצמו, שלא עבר לה בגרון (בלשון המעטה). הרבה זמן לא עשתה את זה ככה, וכנראה שבאמת התרגלה לרוך ולעדינות של הבחור ההוא.
אבל כשהיא באה למשקיע, היא ידעה בדיוק איזה מוצר היא תקבל. היא ידעה שהם ידברו קצת ויצחקו, ואז הוא ישחית אותה, ויעשה בה כרצונו. כנראה, שלעתים היא אף לא תהנה או תתענג באותו ברגע. זו תהיה מנת יתר עבורה. אבל כשתצא ממנו, ותלך במורד הרחוב, בלי שתוכל לשלוט בזה, יעלו לה הבזקים קטנים של דברים שקרו, והיא תתחרמן מזה כל כך. אז יבוא העונג שלה, מהמחשבות. וכשהיא תחזור מאוחר הביתה, ותיכנס למיטה, היא תשחזר את כל שקרה, ואז היא תיגע בעצמה באמת. כי העונג שלה עם המשקיע, הוא לא באותו הרגע. הוא נותן לה חומר לפנטזיה, ומזין את החיה הקטנה שישנה מתחת למיטתה.
----------------------------------------------------------
בלי ששמה לב, הוא כבר התלבש וחזר למשרד. היא לקחה את הזמן ולבשה על עצמה פריט אחר פריט לאט. תמיד היה משאיר אותה לבד ברגעים האלו והולך. "רוצה עוגייה?", שאל כשהושיט לה יד. "למלא לך את הבקבוק?", היא הנהנה בהסכמה. היא לא יכלה לעכל את השינוי החד הזה, בין מי שהיה לפני רגע לבין מי שהוא עכשיו. כמה שהיה שונה, כמה שהיא הייתה שונה.
וכך הוא נעלם לו בלילה השחור, והיא חשבה לעצמה, שהשתנתה. הוא כבר לא היה התגשמות חלומותיה, אבל בכל זאת שמחה שפגשה אותו. אתם מבינים, אולי היא בכלל לא הייתה שם בשביל העונג, או הפנטזיה. אולי לא בשביל הריגוש, הפגת הבדידות, או להוציא את הזונה המלוכלכת שהייתה החוצה. בסוף, היא הייתה זו שיושבת מאוחר בלילה, וכותבת לעצמה את כל מה שקרה. יצרה סיפור מהרגעים הקטנים שהיו חייה.
כי הם הכותבים, יודעים שמה שיותר טוב מלחוות את הדברים, הוא לכתוב עליהם. וכך יהיו כל חייהם, אוסף של חוויות וריגושים, שהכי הם ירצו, הוא לכתוב אותם על דף ולשמור.
עשיתי הפעם משהו שונה קצת מבחינת הכתיבה. במקום לכתוב את זה בגוף ראשון, שיניתי לגוף שלישי. מעניין אותי לשמוע מה אתם.ן חושבים, והאם מעניין מישהו כאן לקרוא את הגרסה בגוף ראשון ולומר לי מה דעתו.
לילה טוב🌟