הרבה זמן לא כתבתי כאן משהו מעמיק.
יש תהליכים שאני עוברת. שהתחלתי לעבור כבר מזמן, ועכשיו עלו שלב. קרמו עוד וגידים. דברים מבשילים, כמו פירות הקיץ וסוף סוף חלומות קטנים מתגשמים. אני לא שאננה ולא יהירה, כל הזמן עם היד על הדופק. בודקת, מחשבת, בוחנת. לפעמים אני מרגישה שהולכים להיות לי חיים מאוד מעניינים ועשירים. לא במובן הכספי של המילה, אלא מבחינת עושר החוויות, האנשים, התחושות שארגיש.
השבוע הייתי במיני-מיון עקב שריר שנתפס חזק מדי, אפילו בשבילי. אני לא יודעת כמה דיברתי על זה כאן, אבל במשך כבר 10 שנים אני סובלת מכאבים שהיו פעם קטנים, והגיעו למימדים גדולים. סחבת של רופאים ופתרונות שטחיים, גורמים לי להמשיך לסבול. והשבוע, קיבלתי לראשונה זריקת וולטרן. אני מרגישה שחזרתי בקטנה לגוף של לפני 10 שנים. אני נטולת כאב משמעותי והשרירים יחסית רפויים. אני תוהה אם זה זמני, ובעוד כמה ימים אחזור לסורי, ובכל זאת, זה די מרגש ומשמח.
אני יודעת שרוב הכאבים נגרמים משרירים תפוסים וסטרס. אני חושבת המון, וכל הזמן עולים לי רעיונות ליצירה חדשה בחיים. מאידך, יש לי המון סטרס. אתמול תרגלתי שתי מדיטציות שעזרו לכאבי הראש הכרוניים שלי. אני לא רואה את החיים שלי נטולי לחץ, כי ברור שאני הולכת לנתיב מאוד עמוס ומלחיץ. אבל אני רואה את עצמי בעתיד מתמודדת טוב יותר עם הלחץ.
אני רוצה חו"ל ואני רוצה גדול (לא רק במיטה). אני רוצה משמעותי וקשה, אבל גם נעים וטוב. אני רוצה הכול. לטעום, לחוות, לנסות. יהיו הרבה דברים מרגשים בעתיד. מרגישה שלאט לאט אני מבשילה לאישה חזקה, מודעת לעצמה, מעריכה את עצמה.
תובנה משמעותית שחלחלה בי השבוע- אני חייבת לעזוב את הסביבה שבה אני חיה. היא מסבה לי עוגמת נפש עמוקה. ברור לי שאני צריכה לצאת לביטחון כלכלי ועצמאות, ולכן אני מחפשת עבודה שתאפשר לי את זה, ובתמורה אני מוכנה לעבוד בצורה המצוינת שאני יודעת.
הגברים המעטים שאני מוצאת באפליקציות, מוצאים את דרכם די מהר לאנמאצ'. פיתחתי עור של פיל וחושים של נמר כדי להריח את הסכנה בלהיפגע שוב. כמובן שאני עדיין מחפשת קשר ולא ויתרתי באהבה.
יש רוח נעימה עכשיו באוויר, ושקט של לפני ערב שישי. דקות של חסד קטנות כאלה, וצרצורים של צרצרים. אז תכף, אחרי הסיגריה, אעלה לדירה שתהדהד לי בדידות, ואזכור- דבר לא נצחי, וגם זה יעבור.
שבת שלום,
סטוריל'ה :)