כשהייתי קטנה, אחד מספרי הילדות שהכי אהבתי היה "הנסיכה חוכמולוגה".
חוכמולוגה הייתה נסיכה יפה וחכמה. היא טיפלה בחיות המחמד שלה, בגינה שלה ואהבה את הזמן הפנוי שלה כמו שהיה. הוריה, המלך והמלכה בכלל לא היו מרוצים מהמצב. "את צריכה להתחתן!", אמרו לה בכעס. "אישה בגילך לא אמורה להתעסק בחיות מחמד ובגינה כל היום!".
לימים הגיעו מחזרים לממלכה, וכל אחד ניסה להרשים אותה בתחומו. היא העבירה את הנסיכים אחד-אחד מבחנים קשים והם כשלו כישלון חרוץ. אפילו הנסיך השחצן שהצליח בכל המבחנים, מצא את עצמו כקרפדה בזכות נשיקת הקסמים שלה.
חוכמולוגה בכלל לא רצתה להתחתן.
יותר מזה, היא חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה, מוקפת בחיות האהובות שלה, ומאושרת.
---
"אני בכלל לא אוהבת את המילה זוגיות. אני לא אוהבת את המילה הזו. אני לא מחפשת הגדרות. בכלל לא."
"מה את מחפשת בגבר?"
אני צוחקת ונבוכה. מביך אותי אפילו לומר את זה. "אני רק רוצה מישהו לטייל איתו, לצחוק, לבלות, לישון יחד. שיהיה החבר הכי טוב שלי".
"זה נשמע מקסים".
"את יודעת, חברה שלי התארסה לפני חודשיים. מישהו שהתחיל איתה באינסטגרם. אבל היא הייתה מוכוונת. היא ידעה שהיא רוצה ילד לפני גיל 30. ואחרי זוגיות של שנתיים הם התארסו".
"אני שומעת שאת מסוקרנת מרעיון הזוגיות."
"אני.. בכלל לא מסוקרנת מהרעיון הזה. יש שם המון עצב", אמרתי בדמעות ובגרון חנוק.
והפגישה הסתיימה.