לא זכיתי באור מן ההפקר.
באמונה, בתקווה שיהיה טוב, שיש הרבה טוב בעולם - לא זכיתי בה מן ההפקר. השמחה, הקלילות, החיוך - לא זכיתי בהם מן ההפקר.
בכל יום אני הולכת לישון ומזכירה לעצמי בין 5 ל10 דברים טובים שקרו היום. בגלל הרצון שלי שיהיה טוב, שאהיה משמעותית - אני עלולה לאבד את שימת הלב שלי לערך של הדברים שקרו כמות שהם.
כשהייתי בצבא, אמרתי לאחד החיילים שאיתי, שלימים הפך לידיד שהיינו מדברים שיחות ארוכות אל תוך הלילה, ועושים הליכות ארוכות בבסיס, אמרתי לו, שאני רק נראית כל כך נורמלית, כל כך מושלמת, כל כך רגילה. אני מגיל צעיר עושה מאמץ גדול להסתיר הרבה דברים, לשדר הרבה דברים, לשחק אותה שהכול בסדר, הכול טוב, הכול אפילו הכי טוב.
אני חושבת שהאתגר הכי גדול בשבילי הוא לשדר שלא הכול בסדר. שלא הכול שמח. שיש קושי, ועצב, וכעס. כמה שקשה לי לשדר רגשות "שליליים" - ככה זה חשוב עבורי. כי שנים רבות מדי השתיקה הייתה הנחלה שלי. לפחות כלפי חוץ. במחברת הקטנה הזו, התמימה - עם הציורים והמילים. רק שם כתבתי את המילים הכי כואבות. כי אף פעם לא יכולתי לפגוע בחזרה, לא יכולתי להחזיר - רק במילים שכתבתי.
אני לא יודעת בכלל למה זה מה שאני מרגישה עכשיו, למה זה מה שיוצא. אני רק יודעת - שבכל יום אני משתדלת לעשות כמה טוב שאני יכולה לאחרים. ולאחרונה גם לעצמי. בכל התחומים בחיי.
נמאס לי לחשוב שאני צריכה להשתנות, להשתפר. לפעמים אפשר גם לסמוך על האינטואיציה, על תחושת הבטן - ולהגיד, זה מה שאני רואה לנכון, זה מה שאני ראיתי לנכון, כך עשיתי. ולעמוד מאחורי המילים שלי.
במקום לפקפק, להטיל ספק, או לשאול שאלות אינסופיות או לנתח. ולא מחוסר האחריות, אלא מהצד השני של המטבע - זה שרואה את הטוב שבדברים כמו שהם.
האתגר הבא שלי בחיים, לעניות דעתי, יהיה להביא את האמנות לקדמת החיים שלי. לא להשקיע אותה רק בעבודה, אלא במגוון של דרכים אחרות. אם זה במוזיקה, בצילום, בציור. אני רוצה לצבוע את החיים האלו בהמון צבעים חדשים ויפים, כפי שתמיד היו.
נראה כי ככל שממשיכים לגדול, עלולים לשכוח את כל הדברים שאהבנו פעם. אלה שהעלו חיוך על פנינו. שלא היו כרוכים בכסף, בחומר. רק אהבה, ושכחה, ויצירה.
תן לי רק לנגן אהבה.
אז אני הולכת לישון היום מעט עצובה, מעט עייפה, מעט דומעת. האם החיים שלי יכולים להיראות קצת פחות קשים? קצת פחות לחוצים? מה בשליטתי? מה לא? האם אני יכולה לדאוג לעתיד כשהוא יגיע, ולא לפני? האם אני יכולה לחיות כאן ועכשיו?
אני כל כך שמחה שהבכי הזה יצא עכשיו לבד.
לילה טוב.