על חוף הנפש שלי מפוזרים המון פריטים שונים ומשונים שנפלטו מן הים. אני מסתובבת ביניהם, נזהרת לא ליפול. מרימה אותם אחד אחד, בודקת, מתבוננת. יש כאלה מסוכנים ואני נדקרת. טיפות דם קטנות זולגות מידי. יש כאלה בצורת קופסה, מפחידים אותי מלפתוח אותם. מה אמצא? יש לב שבור. יש תקווה. יש חרדה. יש ציפייה. התרגשות. השלמה.
זה היה שבוע כזה רווי בהתרחשויות. הצטננתי וחליתי ונפלתי לנוח. זה היה חשוב ומלמד, לעצור. על הדרך גם זכיתי להתבונן קצת מבחוץ על תהליך חיפוש העבודה. היו לי כמה תובנות חשובות, כמו למשל, לא להשליך את הקושי והאתגר בבעיה שטמונה בי. לא תמיד ניתן למצוא קשר של סיבה ותוצאה בין דבר שקורה לאחר. התבוננתי גם על הפידבקים שקיבלתי לאחרונה, וחזרה בי רוח חדשה לדייק את התפקיד שבאמת ארצה לעשות. בלי להתפשר.
מחשבות על לימודי תואר שני מתגנבות להן. האם אצטרך ללמוד עוד דבר? מה זה יהיה? איפה המקום שלי בעולם הזה? איפה התשוקה?
אני מאמינה שהחיסרון הכי גדול שלי, הוא גם היתרון הכי גדול שלי. קשה לי לדייק את עצמי ולהתביית על תחום מסוים בחיים, כי אין לי אחד כזה. אני יודעת שאני אוהבת להוביל פרויקטים, אבל יודעת גם שהם יכולים להיות מתחומים מאוד מגוונים. כל דבר חדש נדמה לי כאתגר חדש שאני רוצה לצלוח. אבל העיקרון דומה. יש מטרה, ואני צריכה לחפש את סדר הפעולות שבאמצעו אני אשיג אותה. כשיוצאים לדרך היא מתחילה להסתעף. מגיעים גורמים צפויים ובלתי-צפויים שיכולים לשנות את התמונה, אבל אני צולחת אותם. כי אני זוכרת את המטרה.
ביום ראשון יש לי ראיון במקום שמאוד רציתי להגיע אליו. דיברתי עכשיו עם חברה טובה שמכירה אותי כבר תקופה ארוכה. עשיתי איתה שיתופי פעולה במקום העבודה האחרון. הרמתי לה מאוד ויצרנו ביחד כמה דברים משותפים והיא מאוד מעריכה אותי. היא נתנה לי כל כך הרבה טיפים ודרכים חדשות לשווק את עצמי בראיון העבודה. כל כך הרבה דרכים שלא חשבתי עליהן בעצמי. כמה מזל לפגוש אנשים טובים בדרך.
חשבתי שאני אתקבל לתפקידים התחלתיים כדי לקבל דריסות רגל בחברות מוצלחות, אבל אני לא מצליחה למכור משהו שאני לא מאמינה בו, ולכן ראו עליי פעם אחר פעם שאין קורלציה טובה בין התפקיד שבאתי להתמודד עליו לבין מי שאני. זה הפך את הדרך ליותר מאתגרת ואף מסתכלת, אבל זה כמו הותיר לי חוסר ברירה ללכת אחרי הלב ולהאמין שאני אמצא משהו. מצחיק שאני כבר מדברת כאילו מצאתי את עבודת החלומות שלי, אבל.. יש לי קצת יותר תקווה. יותר דיוק.
אני מרגישה שאני מוכנה לאתגר הבא. וגם להכניס מישהו חדש ללב שלי. הפעם אני רוצה לעשות את זה אחרת. אני רוצה למצוא את האדם שיהיה לי טוב ונעים איתו. שהשיחה תזרום רחוק ועמוק. שיהיה לי כיף ונעים. לשמור את הסקס לשלב מאוחר יותר - להבין שזה הפעם לא הולך להיות העיקר, או המקום הראשון שבורחים אליו.
אז משכתי עוד חיסכון, והרווחתי לי עוד קצת זמן. עוד חודש. בתקווה שזה יהיה החודש האחרון לחיפוש העבודה הנוכחי! וגם אם לא יסתדר ביום ראשון. או בחמישי או בכל יום שלאחריו. בסוף יגיע התפקיד הנכון לי. גם הגבר הנכון. עוד יבואו ימים יפים, שקטים, משמעותיים. ימים שאוכל להרוויח, לחסוך, לבלות, לבזבז.
לפעמים אני לוקחת את החיים האלו בכזו רצינות, עד שאני מסתחררת. מדי פעם לשחרר טיפה. טיפה. את לא מושלמת, אבל את בסדר כפי שאת.