גבולות.
מתי יודעים כשמישהו עובר את הגבול שלך?
מתי יודעים כשאת עוברת את הגבול שלך?
מתי יודעים כשאת עוברת גבול של מישהו אחר?
אתמול בסשן עם המטפלת דיברתי על הפרטנר הנוכחי שהפך קצת ליחיד. סיפרתי לה על החד-צדדיות בקשר הזה. הסיפוק שלו אל מול הריקנות שלי.
דיברנו על גבולות. אמרנו שנמשיך גם בשבוע הבא, אבל אחד הדברים האחרונים שהיא אמרה הוא שהיא רוצה לתרגל איתי במפגש הבא איך להרגיש כשמתקרבים לגבול שלי.
היא הזכירה מעין תחושה שמרגישים. התכווצות. אצלי זה מגיע מאזור הריאות והנשימה. היא נעצרת, נעתקת.
מדהים כמה דברים קרו בחיים שלי בלי שביטאתי מספיק או בכלל שהם מפריעים לי. וכשביטאתי - כמה זמן לקח לי.
אפילו עכשיו, החודש, הבוס שלי כבר במשך שבועיים מיקם אותי בתפקיד אחר לחלוטין ממש שהוגדר ולקח לי שבועיים לדבר איתו על זה.
סיימתי איתה את הפגישה אתמול וכעבור שעה הוא אסף אותי. נסענו לים. כבר בנסיעה הוא הציע שלא אכפת לו שאני אתחיל. אמרתי לו שגם לי לא אכפת שהוא יתחיל. "נראה לי שהתבלבלת בבחור. אולי עם זה של יום שלישי". נכון שזו הייתה הלצה, אבל יש בצחוק הזה הרבה אמת. אמת שהוא לא בחור שידאג לסיפוק המיני שלי. שלא יכול לתת לי דבר כל כך פשוט כמו נשיקה.
אם פעם הייתי לוקחת את הדברים האלה מאוד ללב, היום אני יודעת שזה מטען שהאדם שמולי סוחב. אבל אתמול, בין לבין, יצא לי משפט כזה של "למה אתה כבר לא מנשק אותי? פעם היינו מתנשקים", והוא ענה "על הפה אולי, לא צרפתית", "בוודאות צרפתית, אני זוכרת", והוא ענה "כנראה שהייתי מאוד שיכור", וכל מה שנותר לי לומר הוא "מה, אני עד כדי כך מכוערת?". הוא מלמל "לא, לא", אבל זה כבר לא משנה. אני לא צריכה להגיע למקומות כאלה עם אף גבר.
אני נפגשת איתו בשביל תשומת לב, חברה, ריגוש וכמובן שהוא מאוד מושך אותי. והוא כבר מוכר לי, שזה דבר עם הרבה כוח כשלעצמו - המוכר. אבל הריקנות הזו, החד-צדדיות, התחושה שפעם אחר פעם אני לא מקבלת מה שאני רוצה. אתמול היינו אמורים לשכב, סיימתי עם המחזור. בסוף, נתקענו בים אז זה לא הסתייע (דברים אחרים דווקא כן).
אז איך אני יודעת להגיד ש-enough is enough? מתי? משהו במאזן מולו לא נוטה לכף אחת. אולי זה עניין של זמן עד שאבין. יש לי עוד דברים להבין. לפחות היום, כשחזרתי הביתה עם מיגרנה נוראית, נכנסתי למיטה וחשבתי על הדברים. ופתאום הן יצאו, כמה דמעות קטנות, שמשקפות הרבה. אני כל הזמן נעה על רצף שבין לרצות משהו רציני לבין להתפתות לסקס ותו לא. כבר קשה לי ממש להיפגש עם מישהו שאני יודעת שאין סיכוי שיהיה מעבר. אבל מצד שני, כמה אפשר להחזיק? מה תהיה הדרך הנכונה לגשת לזה?
היו אתמול רגעים כאלה איתו, שהסתכלתי עליו מהצד והתחשק לי לצלם אותו. בקטע שאני אוהבת לצלם דברים יפים. והוא דבר מאוד יפה מבחוץ. איך שהוא קשר את הרצועות חילוץ של הרכב בזמן שהסיגריה שלו בפה. האור של הפנסים האיר אותו בלילה של הים. זה... באמת היה מראה יפה.
אה ודבר אחרון, לגבי הבעיה שהוא הגדיר בפעם האחרונה "את לא יודעת להביא לסוף" וזה, אז טיפלנו בזה.
ערב נעים 💋