איה עוד פעם מאחרת לשיעור שלה, הבוקר היא ישנה יותר מדי. וכשמורה מאחרת לכיתה זה לא טוב בכלל. אני מתעוררת לי איתה, ונשארת קצת במיטה. היא מתרוצצת, מחפשת את עצמה. כשאני הייתי מורה, הכול היה מאורגן, מסודר ומובנה. אף פעם לא איחרתי לאף שיעור. זה היה קודש מבחינתי.
איה הלכה לישון אתמול די מאוחר. אבל איך היא לא חשבה לפני להכין לעצמה את הדברים? אני לעומתה, על אף שתכננתי לקחת יום מחלה, וגם לקחתי, סידרתי לעצמי את כל החפצים והבגדים שלי מסודרים ליד המיטה. פשוט כי רציתי סדר.
בעוד כשבועיים אסיים את עבודתי בשירות לקוחות. אם הייתי שולחת מייל פרידה כנראה היה כתוב שם "ביי". זאת הייתה עבודה זמנית, מצחיקה לעיתים, שכבר ממש לא עושה לי טוב. לא, אין לי שום דבר אחר. וכן, אני לגמרי אהיה בסדר.
ומעבר לכך, אחרי הפגישה שלי אתמול עם מורה הדרך, החלטתי שאני צריכה לשאול את עצמי באמת, מה אני רוצה. מה, אני, רוצה. להגיע לדיאלוג עם עצמי ולשאול את הילדה שבפנים מה היא רוצה לעשות בשאר חייה, מי היא רוצה להיות, מה חשוב לה, במה היא רוצה לעבוד, מה יש לה לתת לעולם, ומי יהיה הבן זוג שלה. להחליט על קריטריונים מסוימים ולפעול על פיהם. ויש לי הרבה מה לשאול אותי מבפנים.
אני הולכת לתכנן את החיים שלי, ואף אחד לא יכתיב לי אותם מבחוץ. ומעבר לכך אני נמשכת למיליון קצוות ואנשים שרוצים ממני פיסה. ובפועל, אני רוצה לתת את כל זה, קודם כל, לאדם אחד.
בתמונה: סטורי נהנית מהדירה של איה במושב אחרי שסידרה אותה כל היום🤣
בוקר טוב🌿