תאהב אותי
בעדינות כזאת
דרך הבגדים
צעיפים כבדים
תוריד ממני
ותגלה לאט
הצלחתי להסתיר כמעט
בחוץ אנחנו ביחד
אבל בפנים אני לבד
אם תלך לישון בלעדי
אז תשכח אותי כשתתעורר
ולא תכיר את פני
לא את הקול שלי
תאהב אותי
באלימות כזאת
שתשאיר בי סימנים
תשאיר בי משהו
כשאנחנו משתנים
כי נגלה עוד מעט
הצלחנו להחביא כמעט
בחוץ אנחנו ביחד
בפנים מפחדים לבד
אם תלך לישון בלעדי...
היום עברת לי לא מעט במחשבות. (לא באמת) הייתי קרובה לשלוח לך הודעה. אני כבר עושה הפרדה בין גברים מזיקים לגברים תורמים. לא מאמינה שהשארת לי כאלה זכרונות עצובים. כמו שאמרתי, אני מתגעגעת ואני אוהבת אותך, אבל גם סיגריה צריך לכבות. ולבכות.
ואולי השתחררתי קצת. ברחתי הרי למושב. הקמתי כאן חיים חדשים. אני מתחברת לטבע ולעצמי. אני מפלרטטת שוב! צוחקת! כמה זמן לא צחקתי! איך ויתרתי על לצחוק? לשמוח?
אני בתהליך התבגרות והיפרדות משמעותי. מאושרת על מי שאני ועל איך שהדברים קורים ומתקדמים. והאמת? אני ממש מוכנה לזין חדש בחיים שלי.
לילה טוב :)