אני מנהלת את החיים שלי בכל התחומים שלי. וזה אומר שאני לא משתפת יותר את המשפחה או החברים בהחלטות חשובות, או מתייעצת. אני מנהלת את החיים שלי ולא נפגשת יותר עם גברים או חברים שלא שווים את הזמן שלי. אני מנהלת את החיים שלי ושואפת להדדיות במערכות יחסים עם אנשים. אני מתרחקת מהמשפחה שלי כדי לקבל פרספקטיבה על המצב. אני מראה לכולם שאני לא מובנת מאליה.
לפעמים זה קשה לי, לא כי אני מטילה בעצמי ספק, אלא כי אני רואה שזה הולך לי מאוד טוב ובקלות, אז זה מפחיד אותי. זה שינוי גדול. המודעות שלי לעצמי עוזרת לי לקדם שינויים מהותיים בחיים שלי. הטיפול שלי בעצמי, עם האדם הנכון, עוזר לי ותומך בי. פרטנרים מהעבר נסגרים מאחור. רחוק רחוק. רחוק מהמחשבות.
אני מרגישה שאני ממציאה את עצמי מחדש. הקואצ'רית קראה לזה "לידה מחדש" ואני הולכת איתה. אחרי שנים עם פסיכולוגיות או פסיכותרפיסטיות, אני חייבת לומר שהתהליך הכי מהיר ומשנה חיים היה עם הקואצ'רית. היא ישר קלטה אותי "אני מרגישה שהכול אצלך כבר בחוץ ולא צריך להוציא עוד, צריך להתחיל להתקדם קדימה".
צודקת.
אני הכי חזקה שאי פעם הרגשתי. ממש מלאה באמונה בעצמי. חיה יום יום את המציאות הלא פשוטה הזאת. ובאמת חיה.
זאת לא חרדת קיום, זאת חרדת גיל 27. וכל הלחצים שמופעלים עליך - חתונה, ילדים, בית, עבודה.
תנו רגע לחיות.
השנים האלה לא יחזרו.
"ישב הזקן לנוח בצד הדרך".
בוקר נפלאלא🦋