"מי שנלחם במפלצות, חייב להיזהר לבל יהפך לאחת. וכשאתה מביט אל תוך תהום, התהום גם מביטה בך."
- פרידריך ניטשה
{מתוך הספר "אנושי, אנושי מדי"}
הלכתי לאיבוד, פגשתי את עצמי, נבהלתי וברחתי. אבל גם למדתי לא מעט. ובכן אני מוכנה לסגור את הסיפור הזה שלי, לכתוב אותו ולהתקדם הלאה. לחזור לעצמי ולהמשיך קדימה.
אני מרגישה חשופה ומבולבלת מאוד. חשפתי המון על עצמי לסביבה הקרובה שלי בזמן קצר. שיניתי בית, עיר, עבודה, דירה. שיניתי הכול. שיניתי את עצמי.
אני מסתכלת במראה ולא עצובה, אלא שמחה. הצלחתי להגיע למקום בחיים שאני מרוצה ממה שאני רואה במראה. עשיתי את זה לבד, בלי שאף אחד יתערב לי.
כל דבר לאחרונה אני רוצה לעשות לבד, או שיהיה שלי. אני מרגישה כמו ילדה בת 4. כועסת, בוכה, רועדת. אבל אולי אני הכי מחוברת לעצמי שאי פעם הייתי?
אני יודעת שאני חייבת חופש. פשוט לתת לדברים לזרום, כמו שהיו בהתחלה. לא לתכנן, לא להוסיף, לא להוריד. פשוט להיות ברגע הזה, ולהצליח לעבור את היום. התבוננתי יותר מדי בתהום, ולא מצאתי שם דבר. רק חזרו לי כאבי הראש.
אני עייפה מלחשוב על עצמי ומי אני. אני לא רוצה לדעת מי אני כרגע כי יש יותר מדי ממני. אני לא אוהבת להתעסק בעצמי או במי שאני. במשך כל השנה האחרונה עשיתי את זה כשחיפשתי עבודה וכל מקום אמר לי משהו אחר.
חיפשתי מישהו אחד לסמוך עליו, ולא ידעתי שזו רק אני. רק אני אדע איך אני רוצה לחיות. אני יודעת שזה יהיה הכי טוב שיש אבל לא בלחץ. לאט לאט.
למצוא עבודה ברוגע. למצוא דירה ברוגע. להיות בקשר עם מישהו ברוגע (חתיכי, כמובן, אם הוא עדיין רוצה אותי ואני אותו). רוצה להתחיל לימודים ברוגע. לעשות הכול ברוגע, וזה אומר להתמודד עם הפחד מחוסר המסגרת. לנשום מדקה לדקה. להתבונן ולא לפחד. להיות.
ניסיתי לעשות הכול יחד ואיבדתי את הכוחות שלי. אז זה לא שאני אפסיק לעשות הכול מהכול, אני פשוט אתקדם יותר לאט כי אף אחד לא לוחץ אותי יותר, מלבדי.
הפחד הזה שאני לא מספיקה, שאני לא בקצב, שאני לא מתקדמת. איך שבוע של חופשה יכול להזיק? אני חושבת שרק ארוויח.
לקחתי אדוויל. שניים.
28 אני מוכנה, תגיע.
בתמונות למעלה, איה וסטורי מציירות. אני עשיתי את מפתח הסול אתמול בלילה והרגשתי שהוא ממש מדוייק לי. מה שאני רואה שם הוא אותי, והקול שאני מוציאה החוצה. מנסה להגיע לכמה שיותר, אבל זה גם מרחיק אותי מאנשים וגם מקרב. כמו תיבת תהודה כזו שיש לה גלי קול? לא יודעת אם אמרתי עכשיו משהו הגיוני מספיק. אבל זה היה נראה לי כמו גלי קול שגם יוצאים ממני וגם מגנים עליי. אמרתי שאני רוצה ללמוד פיתוח קול? צריכה לבקש מאיילה את המספר של המורה שלה.
אז כרגע סטורי כותבת ספר, איה מציירת. נראה לי שזו שותפות מספיק טובה. אין לחץ לכלום יותר. אני רק רוצה לכתוב את הספר הזה.
נ.ב אני מחכה לראות אותך.
בא לי לטוס לטוסקנה.
השיר האהוב עליי לאחרונה^
לילה טוב :)