ישבתי עם אריק מהמושב והיה לי לא פשוט. קשה לי קצת להסביר כמה זה מאתגר עבורי להיות ככה בבית של מישהו, שאמנם אני מכירה אך לא מכירה (מה זה כבר להכיר מישהו בימינו?). אתם חייבים להבין שסיטואציות כאלה בעבר היו מיד מובילות למשהו מיני.
והיום לא. זה כבר לא שם. היום מדברת על גבולות, עסקים, חוויות, מערכות יחסים. אני בנאדם נפרד עם רצונות, והם לא מטושטשים מאוד כמו בעבר.
והרבה יותר קשה לשחק שם.
עם אריק שיחקתי טניס בFlow מהמם לפני כחודש. זה היה ממש ספונטני ומיוחד, שעה וחצי כזאת עם מישהו שאני לא מכירה. של משחק והתמסרות.
ואז זה התפתח ל.. אתה יודע איך מגיעים ל? והוא מצרף אותי לקבוצות הווטסאפ.. ואז תקשיב אריק יש לי עסק, תעזור לי. ואז תשמעי סטורי גם לי יש רעיונות.
וככה מתחברים.
ונכון שאני סקסית, ומיוחדת, ויש הרבה סקס אפיל באוויר (כבר קשה לי להתכחש לעובדות). אבל אני יודעת מה אני רוצה. רוצה גבולות, סדר, משמעת עצמית גם בצורה מסוימת. רוצה שלכל דבר בחיים שלי יהיה מקום ותפקיד. ואם אין לו, וצריך להוציא אותו - אז עושים את זה. כי לא פועלים יותר מפחד, אלא מאומץ ובגרות.
אז הייתה פגישה די מוצלחת. וכבר לא הזיז לי לחלוק מהידע או הכישרון בלי לקבל משהו. אני סומכת עליו שהוא יידע להחזיר לי, והוא כבר הציע. הכסף לא באמת פקטור בחיים שלי (עד שהוצאה לפועל יתקשרו כמובן), כמו שהוא רק מניע ולא מטרה.
אני מבינה אט אט שלא מעניין אותי להיות מיליונרית כך סתם, אלא יש דברים שאני רוצה להשיג עם הכסף הזה. חלומות ומתנות לעצמי ולסובבים אותי. והשפעה חיובית.
אז הכסף הוא אמצעי ולא מטרה. וכך גם השת"פ עם אריק אמור להיות. לא רוצה 101, לא רוצה חוזה העסקה. רוצה להיות חופשייה בכל רובד אפשרי של החיים שלי, ולהתחיל קצת יותר לתת אמון באנשים. מקסימום נצליח. מקסימום ניפגע. הפחד יותר גרוע מהכול. אמרתי גם לאריק שנקודת המוצא שלנו צריכה להיות שאנחנו נעשה את הכי טוב שלנו, וכל דבר שנעשה יהיה מבורך ומשמעותי כלשעצמו.
The Road Not Taken
By Robert Frost
Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I—
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.
זוכרת את השיר הזה מהתיכון בע"פ, ועד היום הוא פוגש אותי. מזכירה לעצמי שאני לוקחת את הדרך הפחות מטויילת, וזה מה שיעשה את כל ההבדל.
לילה טוב ❤️