לפני שנה. יום שני, 31 במרץ 2025 בשעה 17:26
עייפה. שבוזה.
קורעת את עצמי טוב טוב בשבועיים האחרונים כדי להרוויח קצת כסף.
מנסה להחזיק את הקשר עם חתיכי בכל דרך שאני מצליחה.
מדריכה טיולים עם קהלים מגוונים ומסתדרת. למרות הכול.
דואגת לביטוח רכב. דואגת לדירה. דואגת לאיה. מקימה עסק. שומרת על קשר עם חברות ומשפחה. דואגת...
אבל מי דואג לי?
ולמה אני צריכה בכלל לדאוג? ממשהו?
הגעגועים והחוסר כואבים לי. אבל נראה לי שאהבה אמיתית קשורה בהקרבה. צריך להמשיך להיות אופטימית ולהאמין שעוד הרבה טוב בדרך.
היום איה אירחה אצלנו מלא אנשים מהעבודה. מצד אחד, איזה מדהים שלפני חודשיים וחצי היא לא הייתה יוצאת למיטה, ופתאום עכשיו, קורנת. ומצד שני, אני מרגישה... שאולי הגיע הזמן לחשוב על תוכנית המשך.
הגיע הזמן.
לילה טוב...