זה מעניין לחשוב מדי פעם איך הדברים קורים. איך דבר אחד מוביל לאחר. מתואר ראשון שחשבתי שיוביל אותי לדבר אחד, הוביל אותי לדבר אחר לגמרי. איך מהשהות שלי במושב ההוא, אצל החברה מהתואר, קיבלתי את הרעיון לעבודה. אני לא אכביר במילים כהרגלי, אני רק אגיד, שהיום בחרתי לקחת החלטה סופית להתמסר למשך שנה אחת לעבודה מיוחדת. עבודה שאני אוכל להיות בה משמעותית עבור מישהו אחר. משמעותית בשבילי. להקיף את עצמי בהרבה בתים, ולשמור על עצמי מהבחוץ. לחיות את האידיאלים שגדלתי לתוכם. ואולי, לא לברוח ממי שאני, אלא למצוא את הנתיב הנכון.
לקח לי הרבה זמן לחשוב על זה. הרבה חששות, פחדים, מחשבות. אבל איכשהו היום הכול נפל והתרכז לדבר אחד. אני לא אתחרט אם אעשה את זה, אני אתחרט אם לא אעשה את זה. כרגע האינטואיציה אומרת שאני צריכה יציבות ושורשים כדי להתקדם הלאה. כרגע, הטיימינג מרגיש נכון. ולהיות מוקפת באנשים טובים, ים. איך זה יכול להיות רע?
אני בטוחה שהרבה פעמים אני זו שמקשה על עצמי. מערערת לעצמי את הביטחון. מכניסה שדים למיטה שלי עצמי, אבל היום, אמרתי לעצמי אחרי השיחה האחרונה, שהדבר הכי טוב הוא שהחלטתי על זה בעצמי, וזה עושה את כל ההבדל.
אז אני רוצה לאחל לעצמי שתהיה לי שם תקופה נהדרת. שאכיר אנשים טובים, אצחק המון, ארגיש הרבה פחות בודדה, ארגיש עטופה ומוגנת. שיהיה לי בית קסום ויפהפה משלי. פינה לכתוב את המחשבות והסיפורים של החיים שלי.
וקצת שקט ונחת.
מגיע לי.
"Childhood is the Kingdom Where Nobody Dies"
(Edna St. Vincent Millay)
יום טוב🦋