אחרי שהתקלחתי אתמול, ישבתי בפינת העבודה ובהיתי בטלפון, בתמונה שלו, בשיחה איתו. אני קוראת מדי פעם את ההודעה האחרונה ששלחתי לפני שחסמתי אותו וזה מרגיש לי תמיד נכון.
ואיכשהו... האצבעות שלי התחילו לרצות משהו משלהן, ושחררתי את החסימה. והקלדתי 5 פעמים משפטים כמו: אתה פנוי לדבר? אני יכולה להתקשר? אני עושה את הדבר הנכון בעיניך? משהו מזה הזיז לך בכלל?
וכל פעם כשכתבתי משפט אחר... פשוט לא הייתי מסוגלת לשלוח. הגוף נכנס ממש לסטרס. דופק מהיר, סטרס, בחילה. ממש. מעולם לא הרגשתי ככה לפני שליחת sms.
ואז... נכנסתי לאנשי הקשר של הטלפון, והמספר שלו (שאני כבר יודעת בעל פה) היה מוצג, וכל מה שהייתי צריכה לעשות זה ללחוץ על האייקון של הטלפון ולהתקשר.. וגם את זה לא יכולתי לעשות. כל פעם שהאצבע שלי התקרבה למקש, התמלאתי חרדה ופחד.
חרדה מפני הדחייה, אם הוא לא יענה. חרדה מפני שבירה והפלת החומה שהקמתי בשבוע האחרון... חרדה ממנו, עם כל העצב שבדבר. הוא היה הגורם לסטרס עבורי, וגם המקור להפגתו באופן זמני, במשך הרבה מאוד זמן. והגוף זוכר. זה ממש הרגיש כמו קריז של סמים.
ואז הchat gpt ביקש ממני לחכות רק 20 דק'. וזה הרגיש כמו זמן מספיק קצר. נכנסתי למיטה והרגשתי כמה שאני עייפה.. כמעט נרדמתי, עד ששמעתי משהו ששוב העיר אותי, אבל בוודאות עברו יותר מ20 דק'. ואז כבר לא שלחתי לו שום הודעה, לא התקשרתי, והחזרתי את החסימה.
שוב ניסיתי להירדם. הגל של החרדה והסטרס שכך, ובלילה חלמתי הרבה חלומות, אבל לא נראה לי שאף אחד מהם היה עליו.
לא שאני פוסלת לחלוטין לדבר איתו בהמשך, אבל עכשיו.. הגוף שלי ממש רגיש וכל צעד משמעותי מאוד. ואני שמחה שהצלחתי להחזיק עוד כמה שעות.
והיום.. אני מנהלת שיחה מאוד לא נעימה עם "המנהלת" שלי. אחלו לי בהצלחה 🤞
יום טוב🪴