נו בסדר. שיהיה

עדיין לא מצליחה לנשום. 

איפה אתה לכל הפאקינג רוחות?

הכי הרבה זמן שלא הייתי כאן

כל כך הרבה דברים קרו

אין לי שום סיבה הגיונית להיות כאן, הסיכויים להפי אנד כאן הולכים ונמוגים 

ועדיין 

הילדה הנאיבית שבי מרימה את ראשה ודורשת כתף חסונה להישען עליה

ידיים גדולות 

וחיבוק שלא יגמר לעולם. 

לקח לי זמן להבין. 

מזל 

טיסות. 

יוון לונדון פריז סיני והיום שוב יוון וכל זה בשלושה חודשים. 

אבל לצאת לדייט? 

רחוק לי הבר השכונתי 😂

כנראה שבתוך תוכי אני משלימה עם הלבד...

אה וזו הסיבה שנעלמתי .

סוגרת 15 שנה של ליל הסדר עם עצמי.

גאה 

מעט עצובה

ובעיקר מודה לעצמי (ולדילים של הדקה ה90)

אגב- מועדוני פטיש/bdsm באתונה, יש חיה כזאת?

חג שמח איפה שלא תהיו👧❤

תזכורת חשובה: משפחה כן אפשר לבחור.

ואם המשפחה הגרעינית היא חרא אז לא חייב להתעקש. 

משפחה זה חשוב 

אבל לשמור על הלב שלכם.ן יותר חשוב.

חיבוק למי שזקוק. 

היאוש לא נעשה יותר נח.

אבל לפעמים ממש בא לי להרים ידיים נוכח המציאות כשאני מרחפת כאן בשלולית הבוץ.

רוחי האחת מנסה לגבוה 

לנשום.

אני בטוב 

נשבעת.

אבל המיטה גדולה מידי בשבילי 

והגשם חזר 

ובכלל. 

משך הזמן שלי כאן כשלוש שנים 

מפגשים מינים חד פעמיים שנוצרו בעקבות זאת-

שלושה...

אני מפתיע אפילו את עצמי.

ועדיין. 

שלושה פעמים או שלוש לא איכפת לי הסדר

העיקר שפתחתי את הלב עוד קצת

כדי להבין שהכל אותו הדבר. 

היאוש מעת לעת נעשה כמעט נח...

 אני נובטת בין כר לשמיכה,

חורף זמן טוב להיבנות. 

אז פולטת קצת 

מנסה להתרוקן 

לנשום.

אני עובר 
שנפל מרחם המיטה

מחוברת לעצמי
כמו עלה בשלכת
והקירות נושפים עלי חורף

ח-ו-ר-ף

מחרישה אנקה
שולחת רגל מהססת
אל לבה קפואה
של ריצפה ירושלמית ישנה

הניתוק הוא מידי
אנחנו נפרדות במהירות האור
כמו מולקולות בניסוי כושל

ותוך אלפית השניה

אני עוברת ניתוח קיסרי הפוך

מתעברת אל רחם מיטתי

שמה.

איפה שיד ורגל וגב ושד

מתכרכים להתחלה של כדור שמש חמימה

שמה

איפה ששיער גולש על פרצוף
נרעד מנשימה קצובה
חמימה

לשמה הכל מתקפל
לשמה.

סדרה לחיות בשבילה?

אני ממש קרובה ללראות רוקדים עם כוכבים:((

נ.ב הטקסט בתמונה לא  ממש רלוונטי. 

זו פשוט סצינה מחרמנת מכל כך הרבה סיבות. 

הגרסא שלי לחמישי מוצלח.