לא מאמינה שנגררתי לחרא הזה בסוף אבל הייתה לי תחושה שזה יגיע והנה אני כותבת כאן כאחרונת היצורות מנסה להבין דברים מול מאות אנשים זרים שלרובם אני בזה (סורי חמודים לא אישי אני פשוט כלבה/ילדה שיפוטית להחריד)
בכל אופן אני התחלתי כאן ברעש גדול ומליוני הודעות ופרפרים ואפילו פגישה אחת (לא מוצלחת במיוחד) ועם הזמן הבנתי שפנטזיות לחוד ומציאות לחוד ובעיקרון כבר הפסקתי כמה פעמים את הפנטזיה שלי על אבוש מושלם שיאמץ אותי מכאן אבל לא היה לי לב למחוק את האפליקציה והנה עכשיו כשאני ערומה ומהורהרת תקועה בבית של חברה בלי מזגן והמחשבות שלי נודדות לזוג ידיים חמימות ותקיפות ורק מהמחשבה על זה מזדקרות לי הפטמות אני נכנסת לכאן לעיתים רחוקות כי בכנות רובכם משעממים/פתטיים ולא היה כמעט בלוגים שהצליחו להסיח את דעתי מהמציאות המשמימה.
אז הנה אני כאן במלוא מערומיי מנסה לכתוב דברים כדי שיהיה לי מה לקרוא בימים משעממים יותר,
כשהחרמנות תגבר על השכל הישר והילדונת המתוקה שבי תחרוץ לשון ותתחנן לזין שלך אבא.
