שקט מתוח שרר באוויר. קרני שמש פגעו בידי הפרושה במיטה הריקה. פתחתי את עיניי. החדר האפרורי קיבל את קרני השמש בחמימות ויצרו מצג שווא של שלווה בעולם. הריח המתוק-חמוץ של זיעתה של שיר עדיין עמד באוויר, מעורבב עם הריח העז של הזרע שלי. עיניי שוטטו באפלה, מחפשות את דמותה המטושטשת. רק לפני כמה שעות, צרחות התענוג שלה מילאו את החדר, עכשיו רק נשימות קצובות.
השעון הצביע על 07:00. כמו שוויצרי. כבר תקופה ארוכה שלא יצא שקמתי אחרי. לא משנה כמה עייף אני אהיה. פתחתי את הפלאפון, יותר מדיי הודעות קיבלו את פניי, וחלחלה לתוכי ההבנה שעוד 48 שעות.
יש הרבה מה לעשות.
קמתי בקצב איטי מתמיד, מתמתח לכל כיוון, נתמודד עם הכל אחר כך. הסתכלתי על ארון הבגדים הסגור בדרכי לשירותים, שואל את עצמי יותר מדיי שאלות, תכף נמצא לכולם תשובה.
השתדלתי לעשות רעש, כל פעולה שלי קיבלה אקסטרא אסרטביות. מצחצח שיניים כשהחוסר אונים נשמע עד אליי, זה רציתי לשמוע. החוסר אונים של הקצינה המתוקה הזו שישנה קשורה בידיה ורגליה בארון. השתנתי בזמן שההבנה עשתה כותרות ההבנה של אולי את מפקדת ביום יום אבל כרגע אף חייל לא יכול לפנות אלייך זונה קטנה.
סיימתי את ההתארגנות, והלכתי לארון הבגדים, דפקתי קלות פתחתי אותו לאט, ציר חורק בקול רם, שובר את הדממה. הזין בבוקסר קפץ קלות יחד איתה. זו מבהלה וזה למחזה. שם היא הייתה, מקופלת בתוך הארון, ערומה וקשורה. רגליה היו כבולות לקרסוליה, ידיה קשורות בחוזקה מאחורי גבה. פיה היה חסום בפיסת בד שלא זכרתי ששמתי. פניה היו אדומות, שיערה פרוע, וזיעה כיסתה את גופה.
היא מצמצה בעיניה. מתרגלת לאור. שפתיה ישרות, איבדו את המילים, עיניה חיפשו את שלי, גופה מלא באנרגיה בלתי נשלטת.
הוצאתי אותה מהארון בזהירות, גופה הצנום מרגיש קל בידיים שלי. הנחתי אותה בעדינות על הרצפה הקרה, ופתחתי את קשריה. היא התמתחה, נאנחת בעונג כשהדם זרם בחופשיות בגפיה. גופה הערום קרן ביופיו, סימני חבלים על מפרקי כפות ידיה ורגליה. הילה סבבה סביב פניה. נדמה שהחדר האפרורי התמלא באור הרבה יותר גדול.
הסתובבתי לעבר השידה והוצאתי משם קולר עם טבעת ושרשרת מתאימה. "מעולה זונה. עכשיו רדי על הברכיים". שיר צייתה. "ידיים מאחורי הגב". הלבשתי לה את הקולר על צווארה וחיברתי אותה עם השרשרת. "אחריי". אמרתי והתחלתי ללכת.
היא צעדה מאחוריי, צעדים קטנים וזהירים, תוך כדי שהיא מנסה לשמור על האיזון. הדירה שלי הייתה ריקה, ללא יותר מדיי אבזור. העיצוב מוקפד ואת הבית אני בקושי רואה. הובלתי אותה אל המטבח, "ארצה". משתעשע לפקוד עליה פקודות כאלו. גופה השתקף ברצפות הקרות עליהם הניחה את ישבנה האדום.
הוצאתי קערה רחבה ושפכתי לתוכה חלב. הנחתי מולה, "לשתות" הוריתי. היא הסתכלה עליי ועל הקערה לסירוגין. ראשה נע קדימה והיא מתכופפת אל החלב, צליל יניקה סביב שפתיה, עיניה קבועות עליי.
"טוב מאוד," אמרתי. קמתי והפעלתי את מכונת הקפה. אני בדרך כלל לא אוהב ארוחות בוקר. אך על קפה ושוקולד אני לא מוותר.
הרגשתי את מבטה על גבי, בוחן, עיניה בוערות. הורדתי את הבוקסר והתיישבתי בשולחן המטבח. "מתחת לשולחן" הוריתי בקצרה. שיר התחילה לזחול לכיווני. נכנסת מתחת לכיסאות ומתיישבת למולי.
היא פתחה את פיה, לשונה החמה מלטפת את קצה הזין שלי. מחליקה אותו פנימה, מרגיש את לחותה עוטפת אותי. היא התחילה למצוץ, לוחצת את שפתיה סביבי.
"טוב מאוד," לחשתי, ועוד בלי שציוויתי. נאנח בעונג. "תמשיכי."
היא המשיכה למצוץ, לוחצת את שפתיה סביבי, שואבת אותי עמוק יותר לתוך גרונה. פתחתי את הפלאפון והתחלתי לסדר את הלו"ז שלי להיום. שותה את הקפה ולועס בחטיפי ה"עד חצות".
שיר השקיעה כל מה שהיא יודעת. נחנקת ומכניסה אותו לגרונה. היא הוציאה וליקקה את כולו. נהנית מתחושת הניצול שלי בגופה.
התחלתי לענות להודעות ופתאום הבחנתי בהודעת בזק של עדכוני לוז על הקדמת הקפ"ק לשעה 09:00. השעה 07:30. ויש לי זונה להלביש.
השענתי מאחורה תופס את ראשה ומגביר את קצה המציצה. מזיין את פיה. "תבלעי הכל," אמרתי, מושך את ראשה אחורה. "כל טיפה." מסמן לה על הבאות. והתחלתי לשפשף את הזין שלי.
כעבור כמה רגעים הרגשתי את הזרע שלי מתרחב. הזרע טיפס למעלה היישר לתוך גרונה. שיר לגמה את גמירתי. בולעת כל טיפה. מלקקת ומנקה את קצהו של איברי. מעבירה בי זרמי עונג. היא הביטה בי, עיניה בוערות.
"טוב מאוד זונה קטנה" אמרתי, מחייך.
נעמדתי. תופס בשרשרת. מושך אותה אחריי לחדר. "על המיטה תחת למעלה" הוריתי לה, מסוקרן איך תגיב.
שיר זחלה לכיוון המיטה, נעמדה וכרעה עם ראשה לכיוון המיטה, הישבן שלה מוצג לעיניי, לשימושי. הוצאתי מהשידה ויברטור עם שלט. שיכול להישלט גם דרך אפליקציה.
"זה בשבילך," אמרתי, מראה לה את הויברטור. "מעכשיו אני שולט עלייך גם אם אני לא שם".
היא הביטה בויברטור, עיניה פעורות. שואל את עצמי אם היא מבינה עד הסוף.
"תשכבי," הוריתי, מצביע על הרצפה. "רגליים פתוחות."
פתחתי את רגליה עם סטירות על ירכיה עד שהן היו פרושות לרווחה, הכוס שלה חשוף. החלקתי את הויברטור פנימה לתוך איבר מינה הרטוב, מרגיש את לחותה עוטפת אותו. היא נאנחה, גופה מתכווץ.
"עכשיו," אמרתי, לוחץ על כפתור השלט רחוק מפעיל על מהירות נמוכה. "תתלבשי."
שיר נעמדה, מתרגלת לתחושה המוזרה בין רגליה. נאנחת בעדינות בזמן שהיא תרה אחרי בגדיה המקופלים על השידה.
היא התלבשה, רגליה סגורות ומבטה מתקשה לשמור על קור רוח. נהנתי מהמחזה בזמן שהלכתי לחדר הארונות. "שאת מסיימת ללכת לחכות ליד הדלת על 4".
לבשתי את המדים. וסידרתי את שיערי שהתפרע בלילה.
הלכתי לכיוון הדלת, שם שיר חיכתה לי, רגליה רועדות. "תעמדי ידיים מאחורי הגב" שיר נעמדה, תפסתי את ידיה והחלתי מוביל אותה לכיוון הרכב. נועל את הבית. נפרד ממנו לתקופה הקרובה. פתחתי את מושב האוטו והנחתי אותה על ברכיה במושב. "לא לזוז".
התיישבתי במושב הנהג והוצאתי את הזין שלי הורדתי אותה והנחתי אותו בתוך פיה. הויברטור פעל בתוכה, שולח רעידות עדינות דרך גופה. החלתי בנסיעה מקשיב לחדשות. מתענג על התחושה המלטפת של שפתיה של שיר.
כשהגענו לש"ג השארתי אותה על ברכיי. "מממממ" היא נאנחה, מנסה לדבר. "שקט," אמרתי, מלטף את ראשה. "תיהני מהדרך." השומר זיהה אותה ואת המדבקה על הרכב ונתן לי להיכנס.
כשהגענו לחוות המכלולים. הוריתי לה לצאת מהמכונית. היא התנדנדה מעט, רגליה חלשות. "בואי," אמרתי, מוביל אותה אל המכלול בעדינות ללא מגע. כיביתי את הויברטור בעזרת השלט. "זמן לעבוד." לחשתי לה.
נכנסנו למכלול. החדר היה מלא בקצינים, כולם עסוקים בהכנות למבצע. הם הביטו בי, ואז בה. שיר עמדה לצידי, ראשה מורכן, גופה רועד.
"יוני," שפירא, מפקד המכלול פנה אליי, "מה שלומך?" "בסדר גמור," אמרתי, מחייך. "ואתם?" "לא יותר מדיי. אתה רואה כולם פה משתגעים. מתחילים עוד 9 דקות. קפה?".
"בטח". אמרתי מסמן לשיר ללכת לעמדתה, שיר, עדיין רועדת טיפה, התעשתה על עצמה, והלכה לכיוון עמדת המנהלה. מתיישבת ליד המחשב, מדברת עם החיילים שם.
הם המשיכו לדבר אליי, ואני עמדתי שם, מרוכז רק בדבר אחד. "אני חושב שאתם אלו שצריכים להיכנס ראשונים, זה כל כך ברור החברה של הצמ"ה עובדים איתכם באורגניות הרבה יותר טובה". שתקתי, מסתכל על השיח של שיר ביניה לבין מפקד מכלול המנהלה.
"יוני?" דוד נקש באצבעותיו מולי, קולט שחלמתי, "מה יש לך היום, מי שיגעה אותך? " דוד החליק חיוך.
"מה? לא. אתה צודק. תכף המג"ד יגיע אני ימליץ לו על זה. אנחנו נפתח את החץ על תדאג." מובך מכל שתפסו בי נשאבתי חזרה לתוכנית.
המג"ד נכנס יחד עם כל קציני המטה. שאר המפקדים הגיעו מיד אחריו.
"בוקר טוב, אנחנו כאן כדי לתת את הקפ"ק לקראת המבצע. מבקש כולם לרשום את ההתייחסות ולתת אותה בסוף.." התחיל לאכול את המוח.
את התוכנית אני מכיר. פתחתי את הטלפון האדום והחלתי משרטט את החץ הכחול החשוב באמת. איך אני תוקף את שיר היום בלילה ומנצל כל דקה לפני שאני נכנס. שוב פעם.
הקמ"ן הסביר על האיתורים ועל תוואי השטח. ואני רשמתי את הסימנים שאני אשאיר על גופה. הק אג"ם נגע בתוכנית המבצעית ובשלביה ואני שילבתי את זרועותיי על הכוס והתחת של הזונה שלי.
כשקציני המטה החלו לגעת בנושאי המנהלה. הוצאתי את השלט רחוק. והמתנתי בסבלנות. וכשהגיע השקופית של הטנ"א שיר נעמדה והחלה לדבר. ידעתי שהיא לא שלישות. לרגע שכחתי איך היא נשמעת מעבר לגניחותיה. מאחר ולא נתתי לה לדבר עד כה.
וגם עכשיו לא.
לחצתי על הכפתור, והויברטור בתוכה התחיל לרעוד בעוצמה רבה יותר. שיר נאנחה, גופה מתכווץ. והשתתקה לרגע. כולם הסתכלו עליה "שיר," אמר המג"ד, "את בסדר?" היא הנהנה, אבל קולה היה חנוק. ידעתי שהיא מתאפקת. ידעתי שהיא רוצה לצעוק. "אני בסדר".
שיר המשיכה לדבר וכל סיום משפט הגברתי והמנכתי לסירוגין את הויברטור. מנזה להתמקד בזמזום הבוקע ממנה. אך זה לא נשמע מרחשי הרעש הלבן של מכשירי הקשר במכלול.
המשכתי לשחק עם השלט רחוק, מעלה ומוריד את העוצמה. היא רעדה, זיעה כיסתה את פניה.
כשסיימה לדבר הלכה אחורה והביטה בי. מבט מתריס וחרמן. הסתכלתי עליה וזעפתי. נותן לה את ההבנה שהיא הולכת לשלם על כך. הגברתי את העוצמה ונתתי לה להתבשל עם העינוי הזה עד שייגמר.
לאחר שכל קציני המטה התייחסו. התייחסתי גם אני. אמרתי שאני ופלוגה ג צריכים להתחלף. אנחנו צריכים להוביל ולהיות באורגניות עם הצמ"ה. החל להיפתח דיון סביב הנושא.
עשיתי אפצ׳י.
הישיבה נגמרה. ההצעה שלי התקבלה. ביציאה מן המכלול מלווה על ידי הסמג"ד חברתי לפאלפון שלי וכתבתי לשיר "עוד שעה אצלי במשרד." וכיביתי את הויברטור דרך השלט.
דפיקות נשמעו בדלת המשרד.
"בואי," אמרתי. שיר נכנסה. נעמדה בדלת, "קראת לי המפקד?".
"כן זונה קטנה. תרדי על הברכיים ותכנסי מתחת לשולחן."
"כן המפקד." אמרה וזחלה שוב מתחת לשולחן.
"יש לי עבודה." אמרתי, מוציא את הזין שלי מרוכסן המכנס הטקטי. "אני צריך אותך יעילה". היא ירדה על ברכיה, וראשה נעלם מתחת לשולחן. יכולתי להרגיש את פיה החם עוטף אותי, את לשונה מלטפת אותי. "טוב מאוד," נאנחתי, נשען לאחור בכיסא. "תמשיכי." הוצאתי את האפליקציה של הויברטור והפעלתי אותו על תוכנית גלים. שולח אליה זרמי עונג בזמן שאיברי נעוץ בגרונה בפעם השלישית היום.
ממש מסלול שירות.
המשכתי לעבוד על נוהל הקרב, מנסה להתרכז, אבל קשה היה להתעלם מהתחושה של פיה החם סביבי. שיר המשיכה למצוץ, קולה נמוך ומתחנן.
דפיקה בדלת. "כן," אמרתי, מנסה לשמור על קולי יציב. החלקתי את ידי אל ראשה של שיר, לוחץ עליה כלפי מטה. היא הבינה, והמשיכה למצוץ, אבל עכשיו בשקט.
איציק נכנס, "מה הולך?".
"מעולה, מה קורה?" הוא הביט בי, ואז הוריד את מבטו אל רגליה של שיר, שבלטו מתחת לשולחן.
"רציתי להביא לך את העזרים שהקמ"ן השאיר אצלי. ורציתי לדבר איתך על השנ"ב הזה. אתה בטוח שזה הכי טוב לפלוגה?."
"תודה, תניח פה, בטח שזה הכי טוב, אנחנו באורגניות מלאה עם המוהנדסים. אנחנו עושים אותו דבר רק מוקדם יותר."
"טוב." עינו שוב הסתכלו למטה. "מה זה?" הוא שאל, מצביע על רגליה.
הסתכלתי עליה, ואז עליו, "היא עוזרת לי למצוא משהו," אמרתי, מחייך. "קצת מבולגן פה."
הוא הביט בי, חייך "וואי גם אצלי מבולגן, תשלח אותה אחר כך אליי?"
"בטח, ייקח לך זמן, יש לה לוז ארוך ליומיים הקרובים".
איציק חייך ונתן לי את מה שרצה, ויצא. "טוב מאוד," אמרתי לשיר, מושך את ראשה כלפי מעלה. "את משתפרת." היא הביטה בי, עיניה בוערות. ידעתי שהיא רוצה עוד. "עכשיו," אמרתי, פורם את שיערה. "זמן לחזור לעבודה." פתרתי את כפתור חולצת המדים שלה, וחשפתי את שדיה החשופים. היא לא לבשה חזייה.
"תחזרי למכלול," אמרתי, לוחץ על כפתור השלט רחוק. "הויברטור על דרגה נמוכה." היא הנהנה, וקמה לכיוון היציאה מהמשרד, גופה רועד, שדיה מתנדנדים. "כל יום," אמרתי לה, "את מטעינה את הויברטור, ומכניסה אותו חזרה. ואני אפעיל אותו מתי שארצה, גם כשאהיה בפנים." היא הביטה בי, עיניה בוערות. ידעתי שהיא מבינה.
"היום ב22:00 את מתייצבת אצלי בחדר. זה ברור?"
"כן המפקד" ובאה לצאת. "עצרי!", היא הסתכלה עליי בסקרנות, "תצדיעי".
היא נעמדה בדום והצדיעה "כן המפקד".
"משוחררת."
עד הערב.
המשך יבוא...