יומנה של מזקירה

יום חמישי. הבטחתי לורוניק לבוא למועדון היום. היא מגיעה אלי, "מתדלקות" לפני היציאה. במועדון יושבות במסעדה. אני מרגישה לא שייכת. לא מכירה אף אחד, רק בפנים מזהה את מי שהיו במסיבה. קצת נרגשת ממה שהולך להיות. מסתכלת מסביב. חוקרת. מתיישב לידי מישהו, מתגלגלת שיחה בכיף. ממש נחמד לי. שותים אלכוהול ומעבירים את הזמן. ורוניק קוראת לי, אנחנו נכנסות. בפנים כבר מתחיל סשן (הראשון שאני רואה). אנחנו עומדות ומסתכלות. כואב לי עליה, ממש מרגישה את חוזק ההצלפות וכואבת. מיצינו. עושות סיבוב במועדון. מתחילה ההופעה. אסור לפספס את ה"כלי", נדחפות לראות את הגודל וממשיכות להסתובב. אני מתיישבת ליד מישהו. הוא בעניין, אני לא. בורחת לשומרת שלי בתירוץ דפוק. משועשעת. היא באמצע שיחה ואני עומדת לידם. הוא מחזיק ביד מקל במבוק (אני חושבת) ונותן לי מכה בין הרגליים, אני פותחת אותן קצת והוא נותן עוד מכה. אני מגורה וזה מוזר לי. עולים למעלה. אני לא יודעת לזהות אם אני חוששת או רוצה ומחליטה כהרגלי לזרום בלי לחשוב יותר מדי. לוקחת את ורוניק ליד. שלא תחשוב לעזוב אותי. היא נותנת לי בטחון.
ואנחנו למעלה. אני עומדת עם הבטן לקיר, ידיים למעלה ורגליים מפוסקות. מתחיל להצליף. עדיין לא כואב לי. אני מחליטה להתמסר עד כמה שאפשר. אני שמה לב שאני רטובה לגמרי. מגורה, אבל לא מרגישה מגורה. רק חשה, לא רואה ולא חושבת, משאירה את המחשבות לאח"כ. זה מוזר. אין לי מושג מה הולך מסביב, רק שולחת מדי פעם מבט חטוף לחפש את ורוניק שלא תנטוש אותי.
לוקחים אותי למרכז החדר. קושרים את הידיים לווים בתקרה והסשן ממשיך. חושפים את החזה שלי. זה לא אכפת לי, אני בהתמסרות מוחלטת. לא מעניין אותי מה הולך מסביב. ממה שהספקתי לקלוט נדמה לי ששלושה בנים השתתפו בסשן. באה עוד מישהי. מצטרפת גם. זה נחמד כשאישה עושה את זה. מעודדת אותי ומצליפה. ועוד מישהי, מגיעה מחבקת ומנשקת. זה עושה כ"כ כיף וטוב.
ולחשוב שלפני שבוע ויום לא חשבתי על כיוון כזה...
ממשיכים עוד ועוד, הכאב נסבל ולא נמאס. אני מנסה לחשוב עכשיו למה הפסקתי ולא זוכרת מה עבר בראש. משחררים לי את הידיים. מורידה מהחזה את שאריות השעווה החמה ומסדרת את החולצה. זהו. לוקחת אוויר. רואה את כמות האנשים בחדר שיושבים ומסתכלים ולא אכפת לי מאף אחד. יורדות למטה. שותה מים להרגע. מרגישה טוב, תחושה מוזרה. לא רוצה עדיין לנתח יותר מדי את מה שקרה, רוצה להנות מהרגע. אנשים שואלים. לא הרגשתי משהו מיני (למרות שאני לא יכולה להסתיר את הרטיבות שהייתה לי). לא בטוחה מה הרגשתי, אם זאת אני, או סתם שעשוע.
עומדים ליד הבמה ומדברים. אני גאה בעצמי.
רואה לידי את האדם שדיבר איתי במסעדה. מספרת לו שעברתי סשן ראשון. הוא מבקש ממני לשבת לו על הגב. אני יושבת והוא לוקח אותי לסיבוב. נהניתי כ"כ. צחקתי. עוד הייתי בהיפריות משונה מההצלפות. הרגשתי כ"כ מחוברת פתאום. כ"כ כיף לי. הוא סיים ואני רק חשבתי איזה כיף יהיה לפגוש אותו בפעם הבאה ו"לעשות עליו סיבוב". זהו. הולכים הביתה. הייתה חוויה מיוחדת. מדהימה.