לה וידה לוקה

גרייס ג`ונס נולדה בג`מיקה. בגיל 12 עברה לגור בניו יורק וכעבור מספר שנים הפכה לדוגמנית וזמרת מצליחה. מלכת הדיסקו. לאחר מכן שיחקה במספר סרטים, ביניהם אחד מסרטי ג`ימס בונד והיתה לידידתם של אמנים רבים כמו אנדי וורהול, שגם צייר אותה. אשה שהיופי שלה הפך לסמל של הקהילה הגאה גבר-אשה בעלת מיניות מתפרצת, אשה שנתנה לנשים אחרות אומץ להיות מה שהן מרגישות ורוצות. בין שאר הסרטים בהם שיחקה היה `קונאן הברברי`, ארנולד שוורצנגר ששיחק לצידה טען שהיא היתה שם קשוחה מדי.

הייתי בת 14 כשאחותי הגדולה הביאה הביתה תקליט חדש של גרייס ג`ונס Nightclubbing. על העטיפה שלו התנוססה תמונה של אשה שחורה בתספורת מרינס, סיגריה בזוית פיה ומחשוף עמוק לבלייזר שלבשה, שלא חושף חריץ בין שדיים אלא עצם בולטת וגאה.

היה במבט שלה משהו מתריס, מלא עוצמה ואני מיד הפכתי למעריצה. אהבתי את מראה האשה הגברית שלה עוד לפני שבכלל חלמתי על אהבת אשה, ראיתי בה דמות לחיקוי.

Feeling like a woman,
Looking like a man,
Sounding like a no-no,
Mating when I can,
Whistling in the darkness,
Shining in the night,
Coming to conclusions,
Right is night is tight,

Walking, walking,
In the rain

עברו שנים והמשכתי להקשיב למוזיקה שלה, להנות מהמראה שלה, אבל אז התחלתי לשם לב למילים. מכירים את זה כשרק נכנסים לעולם השליטה ישר בוחנים כל אחד ומנסים לנחש אם הוא שולט או נשלט? לא יכולתי שלא לשם לב למילים שלה:

My friends feel that, is there a point of duty
And he keeps trying to tell me,
All you wanna do is use me,
But my answer to all that use me stuff, oh baby,

Now I`m gonna to spread the news,
That if it feels this good gettin` used
Keep on using me `til you`ve used me up.

Use Me.
Use Me.

אני לא יודעת אם גרייס ג`ונס היתה אי פעם שליטה או סאבית במובן המקובל של המילה, אבל שיריה רוויים בסממנים מעוררי סימן שאלה, גם בכיוון ההפוך:

בשיר אחד היא כותבת:

Evilmania, I`m gonna rule your world,
Gonna` tease you and squeeze you,
Till` you drop. Opps!

ובשיר אחר היא מסכמת:

Rather be a bitch, just look at me,
Bein` a witch is what I`d rather be,
You just make me mad, I`ll let you see,
What I`d rather be,
What Id rather (be/feel),
Bad as I can be,
Mad as I can be,

גרייס ג`ונס היא אמזונה ולא משנה מה היא, היא תמיד היא עצמה, ללא בושה. היום אני יכולה להשען לאחור ולהקשיב לה שרה ולהבין אותה כל כך שונה מאותם ימי דיסקו עליזים ולפעמים, לפעמים אני יכולה לרקוד אותה מחדש.

קטע מסכם מיו טיוב: