לאחר חודשי חיפושים מפרכים מצאנו סוף סוף את הזין המיוחל. מצאתי יותר נכון.
טיילתי לי במקרה בדיזנגוף ולפתע נזכרתי בסיסטרס אנד ויבס. טיול קצר בחנות ומצאתי את הריתמה המושלמת עם הזין המושלם שנראה כמו זין, מרגיש כמו זין ובצבע של זין. אפילו ביצים יש לו לשובב. הוא אמנם קצת יותר קצר מהזין הישן שלנו - משהו כמו 15 ס"מ בלבד, אבל כל ס"מ ס"מ ואני לא קטנונית. תמורת משכנתא קטנה השגתי את הצעצוע החביב עליי.
חזרתי הביתה מאושרת והתקשרתי לקלייר "קניתי לך מתנה לראש השנה".
קלייר קיפצצה וניסתה לנחש. בסוף לא התאפקתי "זין. יש לנו סופסוף זין. אחד כזה בצבע גוף ולא בצבע של הולי הובי".
"יו גבירתי, איזה התרגשות. איך נקרא לו?"
"נקרא לו? למה צריך לקרוא לו? תאמיני לי מותק, הוא יבוא לך לבד"
"אבל גבירתי, אין זין שמכבד את עצמו שאין לו שם"
"זנזונת, הוא לא יכבד את עצמו, את תכבדי אותו"
"אבל גבירתי, נמצא לו שם מקורי, לא עוד שמוליק"
"קלייר, מספיק סבלתי את הבולשיט הזה מגברים. לא ראיתי דבר פאתטי יותר מגבר שקורא לזין שלו בשם ומנהל איתו שיחות נפש. תרגעי ומיד. לזין שלנו לא יהיה שם וזה סופי".
"גבירתי, אני לא יכולה לקרוא לו בשם אפילו בלב?"
"בלב את יכולה לקרוא לו שיכנס אליך כבר, זה הכל"
"אבל גבירתי..."
"קלייר, אם תתחנני ככה עוד פעם חושחש יעמד בפני עצמו"
"חושחש גבירתי?"
"כן, אבל רק בלב".
לפני 19 שנים. 25 בספטמבר 2005 בשעה 10:36
