לה וידה לוקה

טיילתי היום בנמל ת"א , כשלפתע הבחנתי בדוס חביב עם שלושת ילדיו. לא יודעת מה גרם לי להעיף בו מבט שני, אבל לכדתי את מבטו, מבט שהיה מוכר לשנייה, לפני שברח מעיניי.

אני לא יודעת אם זה אכן היה הוא, אחד מעבדיי הראשונים, אבל המפגש הזה הזכיר לי נשכחות. הכל התחיל בשיחה עם חברה טובה: "את פשוט חייבת להכיר אותו, הוא הנפש התאומה שלך. הוא שולט וצעיר מאד, אבל הוא חבר נפש שלי וכשאני שומעת אותך-אני שומעת אותו ולהפך. הוא רוחני ומצחיק, אינטיליגנטי וכריזמתי ואני לא אנוח עד שתכירו, כי אני בטוחה שתהפכו לחברים טובים".

לא שהתנגדתי לחברות חדשה, אבל עם בחור שצעיר ממני בשבע שנים? על מה יהיה לנו לדבר בכלל? אבל סמכתי עליה וכבר באותו ערב קבענו לדבר שלושתינו בצ'אט. הוא נכנס כולו רוח, צלצולים ופוזות ותהיתי על מה היא דיברה. מה היא עושה עם הילדון הגאוותן הזה ומה לו ולרוחניות ו/או לשליטה? אני בטוחה שהבחור הזה לא היה מצליח לשלוט אפילו בחתולה מיוחמת. המשכתי מפוהקת בשיחה, ממלאה את הבטחתי לחברתי ומצפה שהשיחה תסתיים מהר ככל האפשר. כעבור שעה חברתי פרשה וגם אני הייתי בדרך, אבל אז הוא שינה את הטון והתחיל לדבר ישירות, ללא כל הפוזות ואני התחלתי לגלות עניין אמיתי.

הקלישאה טוענת שרושם ראשוני לא ניתן לתקן, אבל הפעם הוכח שזאת רק קלישאה. הבחור היה באמת מקסים אמיתי וכל מה שאני אוהבת בגבר. כעבור שבועיים נוספים, הוא הפך לעבד שלי, קשר שהיה הרבה מעבר לשליטה. היה בו כל מה שיש בקשרי שליטה מוצלחים. הוא הרגיש משוייך, אני הרגשתי התמסרות הדדית, היתה שם אהבה מיוחדת, עדינה ומרוגשת וסקס מוטרף שעשה לי ריגושים עוד הרבה אחרי שחזרתי הביתה. מעל הכל היתה שם תחושה שאין צורך בפוזות וגם לא במילים, חשנו אחד את השני ברמה כמעט טלפאטית. ידעתי אותו, מבפנים, הכי עמוק והוא ידע אותי באותה מידה.

בחור צעיר מנגן בגיטרה, אני נכנסת אליו הביתה ומצווה עליו להתפשט. הוא מציית אבל משהו בעיניים שלו שאני כה מכירה, שונה לי הפעם, מין עצב עמוק. הוא כורע מולי, אבל אני מרימה אותו על רגליו, מולי, מביטה לו בעיניים ושואלת: "מה קרה מותק? אתה יכול לספר לי". הוא משפיל מבט ומספר לי על הפחד שלו, הפחד הכי גדול שלו. אני מלטפת אותו ולוקחת אותו לאמבטיה, שוטפת את כולו במים, רוחצת אותו כמו שרוחצים תינוק, מכרבלת אותו אליי. כשנעמד לו, אני מצמידה אותו לקירות הרטובים, ממששת את גופו בגסות, מפשקת את רגליו ומתחילה להחדיר אצבע מיומנת לאחוריו. הוא מתחיל להתפתל ולהאבק. אני אומרת רק "שששש, תבטח בי..." וממשיכה, בוטחת בו שיאמר את מילת הביטחון אם יזדקק לה. "אל תזוז, אני כבר חוזרת", אני אומרת, יוצאת לסלון ומביאה משם את הסטראפ און שלי. קצת סידורים טכניים- שרפרף, קרם סיכוך ואני בתוכו, מזיינת אותו, נרטבת מהמים שעוד נותרו בינינו וממנו. אני גומרת ונושכת את עורפו, הא גומר מיד אחריי וזועק מעונג ואחר כך לוחש לי "תודה". הרטיבות שלו איננה רק ממים ואחרי שאני מנגבת את דמעותיו בלשוני, אני מנגבת אותו ולוקחת אותו למיטה.

אני נמצאת מעליו ומרגישה-יודעת שמה שאעשה עכשיו יגרום לי לאבד אותו לנצח וזה נראה מחיר כבד כרגע. ובכל זאת אני ממשיכה. אני מכסה אותו כמו שמכסים ילד, מתלבשת ונצמדת אליו, מכרבלת אותו, שרה לו שיר ערש, עושה לו הילינג ומרגישה את היד מתחממת מעל הלב והבטן ואת הכאב משתחרר. הוא בוכה לי בידיים עד שהוא נרדם ואני הולכת, לא לפני שאני מביטה בו מבט ארוך, אחרון.

יותר לא שמעתי ממנו. לא באותה השנה. חיכיתי לטלפון ההוא וידעתי שלא יגיע. שנה עברה, בדיוק שנה ומעברו השני של הקו נשמע קולו המוכר: "אהובה, אני חייב לך הסבר". האגו שלי מתקומם. אני משתוקקת לשמוע, אבל לא רוצה לתת לו את העונג. נכון, ידעתי, אבל זה לא עשה את זה יותר קל. לבסוף, אני מתגברת על הצורך המיידי לטרוק לו את הטלפון ואומרת: "אני מקשיבה".

"זוכרת את הפעם ההיא? האחרונה? אני לא יודע מה עשית, אבל פתחת לי את הנשמה. למחרת הלכתי לבית הכנסת, הרגשתי את אלוהים, רציתי אותו, משהו בנשמה שלי היה כל כך נקי, שרציתי לגעת בו. באותו השבוע התחלתי בתהליך של חזרה בתשובה. עכשיו אני עומד לסיים את התהליך ולהפוך לדוס אמיתי, עם הבגדים והכל. היית מאמינה? אני, העבד שלך, דוס? אני שזיינתי את חצי ת"א? זה לא מעניין יותר, מצאתי את האמת ורגע לפני שאני שם לגמרי, רציתי לומר שלום ותודה וסליחה ושאהבתי אותך ולא התקשרתי כי כל כך פחדתי ממה שקרה שם בינינו. עד היום אני לא מצליח להבין מה זה היה. פחדתי שאם אפגוש בך זה יהרוס לי את הכל, שלא אוכל להמשיך. אבל עכשיו אני חייב לעצמי ולך פגישה אחרונה, לפני שלא נוכל יותר. לא לסקס ולא לשליטה, לחיבוק אחד אחרון".

גם אני לא יודעת מה היה שם, אבל בדיעבד אני יודעת שזאת היתה אחת החוויות הכי מדהימות שחוויתי בעולם השליטה. אני מסרבת לפגישה, שומרת עליו מעצמו. זאת לא מסיבת רווקים, ראבק, זאת חזרה בתשובה ועם אלוהים אני לא נכנסת לשום תחרות משונה. אנחנו נפרדים באהבה ומבטיחים לא להתקשר אחד לשני לעולם.

אני חושבת שפגשתי בו היום בנמל. דוס די צעיר עם שלושה ילדים, שרגע לפני שחמק ממבטי, הציץ אליי מעיניו הצעיר ההוא עם הגיטרה, זה שהיה העבד שלי.


* הסיפור אמיתי לחלוטין. כמה פרטים מזהים שונו למקרה שמישהו עדיין מכיר אותו כאן.