הגניחות של שחף הלכו וגברו, גופה החל לרעוד ולהשתולל על אצבעותיה של זויה. זויה הביטה בה במבט חודר, לומדת כל תגובה שלה. רואה כיצד המילה 'כלבה' גורמת לה להרטיב יותר ויותר, כיצד המגע החזק, המשפשף בגסות את הדגדגן, גורם לגניחות שלה להפוך לצרחות חשק, היא אהבה לשמוע אותה צועקת ומתחננת לעוד, יותר מכל היא עומדת ליהנות מהרגע הזה ולמתוח אותו, להפיק את המירב מרגעי האילוף הראשונים של שחף על מנת לחנך אותה להיות הכלבה הצייתנית המושלמת בשבילה.
הכוס של שחף החל להתכווץ, רגליה החלו להסגר על שתי אצבעותיה של זויה וללחוץ אותן זו לזו, זויה ידעה שהיא עומדת לגמור והפסיקה מיד. בטון קשוח אמרה: "אמרתי לך לא לסגור רגליים בפניי, כלבה. משהו לא היה ברור בפקודה הזאת?". שחף בלעה רוק ואמרה: "סליחה, אני לא אסגור שוב, בבקשה אל תפסיקי, בבקשה". זויה חייכה: "אני רואה שאת לא תלמדי שום דבר בטוב, צריכים להיות איתך קשוחים כל הזמן, נכון כלבה מיוחמת שלי? שמת לב כמה עבירות עברת בדקה? גם לא קראת לי 'גבירתי', לא דיברת על עצמך בגוף שלישי ככלבה שלי וסגרת רגליים. שלוש עבירות דורשות אילוף קשוח, כלבה". "לא גבירתי, בבקשה, הנה אני אומר נכון", אמרה שחף, כולה באקסטזה, "בבקשה גבירתי הכלבה שלך לא תסגור יותר רגליים, בבקשה אל תפסיקי לדפוק את הכלבה שלך".
"מעט מדי ומאוחר מדי", קבעה זויה, הותירה את שחף הנרעשת על המיטה וניגשה שוב לשידה. הפעם הוציאה ממנה מוט שנראה כמו מוט מטאטא, רק קצר יותר ועם שתי טבעות ברזל מחוברות בצדדיו ושתי רצועות עור שטבעות וקליפס בצידן. שחף החלה לפחד. הייתה לה סיבה טובה לרעוד. זויה ניגשה אליה ובמיומנות ענדה את צמידי העור לכל קרסול של שפחתה. את הטבעות הצמידה בעזרת הקליפס לטבעות במקל. לפני ששחף הבינה מה קורה לה, רגליה היו פשוקות בפישוק רחב, שלא יכלה יותר לסגור. היא נכנסה לפאניקה וחשה כיצד כל החרמנות עוזבת את גופה באחת: "שחררי אותי בת זונה, תשחררי אותי, מי נתן לך רשות לקשור אותי כך? אני לא רוצה יותר. ההסכם מבוטל, אני לא רוצה להתקבל למכללה, אני לא אשלם את המחיר הזה". זויה הצמידה אצבע אחת לפיה של שחף ולחשה "שששש... כלבונת. איבדת את הזכות להחליט כשנתת לי תשובה חיובית. עכשיו או שתתנהגי יפה ותהני מהאילוף שלך או שאכניס לך שוב את הגאג. מה את בוחרת כלבה?". שחף לא התכוונה להכנע. ידיה היו עדיין פנויות והיא החלה להאבק בזויה ולנסות לשרוט אותה ולצבוט אותה, אך ההתנגדות שלה הסתיימה בשתי סטירות לחי מצלצלות שזויה הדביקה לה. "מספיק, כלבה, הצגת את הלא רוצה שלך והאגו שלך יכול להרגע, עכשיו תסתמי את הפה הגדול שלך או שאאלץ לסתום אותו בדרכי וזה יכאב. הזדמנות אחרונה - את הולכת להיות כלבה טובה או שאת זקוקה לעידוד?".
שחף רתחה, בעיקר על עצמה, היא לא הבינה איך הביאה את עצמה למצב הזה, מה שבטוח שיותר היא לא מתכוונת להכנע. "אני לא אהיה הכלבה שלך בחיים, מקסימום אני אציית לך, אבל בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אברח ואלשין עלייך. תשכחי מזה שאהיה מאולפת. תשכחי ממני. מה קרה, קשה לך למצוא זיון בלי לקשור בחורות?".
זויה התעלמה מהטיזינג. היא כבר הספיקה להכיר קצת את שחף והבינה כמה היא זקוקה לאילוף שלה, כמה מתחת לחזות המתחסדת והנלחמת, זה מה ששחף באמת - כלבונת שזקוקה לגבירה שתאלף אותה. שוב ניגשה לשידה והפעם הוציאה ממנה שוט רצועות מזמש. היא הרימה את המוט בין רגליה של שחף וסידרה אותו כך שהכוס יהיה פנוי וחשוף. "היית כלבה רעה, שחף ותענשי על כך, הזהרתי אותך." שחף החלה לצרוח כשהשוט פגש שוב ושוב בשפתי ערוותה, גופה התפתל וריקד לפי הקצב שקבע השוט, חום התפשט בכל גופה, עד שזה התחיל להתפתל מעונג ולא רק מכאב. זויה צחקה צחוק רם, "ידעתי שתאהבי גם את השוט הזה, כלבה מיוחמת שלי. איתך לא צריך לדבר במילים, איתך צריך לדבר משוט אל כוס, רק הכוס שלך יודע מה את באמת צריכה. לא נורא מותק, בקרוב גם את תדעי". עוד כמה הצלפות ושחף היתה מוכנה. "את רוצה לבקש משהו מגבירתך, כלבה?", שאלה זויה בטון משועשע. "כן גבירתי, בבקשה תזייני את הכלבה שלך שוב", אמרה שחף, בלי לחשוב פעמיים.
"בשמחה כלבה מיוחמת שלי", אמרה זויה. הפעם דחפה שלוש אצבעות לחור של שחף והחלה לזיין אותה במהירות, ללא הכנה, בתנועות קצובות, קשות וחזקות. שחף צרחה את העונג שלה לאצבעותיה של זויה. "הכלבה שלך יכולה לגמור, גבירתי?", שאלה כשלא יכלה יותר להתאפק. "ברור שלא, כלבונת. הגמירה הראשונה שלך תהיה אחרי שני דברים. קודם כל, כשתהיי ייצוגית כמו כלבה טובה והשני, אחרי שאעניק לך את השם האמיתי שלך, השם של הכלבה שלי. את לא חושבת שתמשיכי להקרא שחף, נכון? שחף הוא לא שם של כלבה."
שחף החלה לבכות מפחד, התרגשות ותשוקה, כשזויה הלכה לאמבטיה להביא קצף ומכשיר גילוח.
לפני 14 שנים. 1 באוגוסט 2009 בשעה 10:10
