לה וידה לוקה

בא לי צוד אותך, בשדה צייד לא מוכר. אולי, אולי אפגוש אותך בבר.
את באת לצוד לך גבר, פיק אפ ללילה, לא יותר. הדבר האחרון שאת מצפה לו הוא אישה.
לוגמת איזה קוקטייל צבעוני, כפתור פתוח, חצאית קצרה, נועצת מבטים במסוקס ממול, שמחייך אלייך חזרה. מותק, רואים עלייך שאת ציידת בעצמך ואותי זה מאתגר. את לא תדעי שאני שולטת. לא עד שאקח אותך אליי. אין לי הרבה זמן עד שהוא יגש ויעשה את הצעד הראשון.

אני ניגשת ורוכנת אלייך. לוחשת "אפשר?" ומבטי נופל על הכיסא לצידך. את משיבה "כן" אדיש
וממשיכה לנעוץ מבטים בצד השני של הבר. אני מתיישבת וכף רגלי נוגעת כמו במקרה ברגלך.
"סליחה", אני מחייכת ו"היי, אני בליסנה", אני אומרת ומושיטה לך יד ללחיצה. את לוחצת ואומרת "זה בסדר"
ומוסיפה בלחש, "תסלחי לי, אבל אני עסוקה בלצוד לי את הכוסון ממול".

היד שלי מגיעה לירכייך באיטיות, אני מלטפת אותן באצבע מצמררת ולוחשת לך "אני בטוחה דווקא שתסיימי את הלילה איתי".
הצלחתי למשוך את תשומת ליבך. המבט שלך תקוע בשלי כשאת אומרת "מצטערת, אני לא בעניין של נשים. מתה מדי על גברים".
"זה לא סותר", אני צוחקת, "לא היית רוצה לנסות פעם? את לא סקרנית אפילו קצת?". את מהססת ולבסוף מודה שיצא לך לפנטז על זה, אבל אף פעם לא הגשמת. איך שהוא נראה לך שבלי האיבר החשוב הזה, זה לא יסתדר.

"את יודעת מה מתוקה?", אני מציעה, "אני אעשה איתך הסכם. חמש דקות איתי בשירותים ואם לא ימצא חן בעינייך, את יכולה לחזור אל ההוא". את לא נבהלת. כבר ראית תאי שירותים בחייך. זוללת חיים שכמותך, את מסכימה. "יש לי רק תנאי אחד, מתוקונת, בחמש דקות האלה אני עושה בך כרצוני", אני מוסיפה לפני שאנחנו ממשיכות. להפתעתי, את מסכימה בקלות לתנאי. אנחנו משאירות טיפ לברמן וצועדות יחד לשירותים. איך שהוא אנחנו מצליחות לשרוד את התור ולהתעלם מהמבטים התמהים כשאנחנו נכנסות יחד.

"מה עכשיו?", את שואלת ונועצת בי מבט מתגרה. "ששששש... מה שקורה עכשיו זה שאת שותקת ורק מרגישה", אני מסבירה לך כשאצבע אחת שלי חוסמת את פיך. אני מסובבת אותך אל הקיר. מצמידה את ידייך אל על, כשידי השנייה מפשקת את רגלייך ומתחילה לבדוק את כל גופך. אני מושכת קלות בשערך ויורדת לשדיים. מכניסה שתי אצבעות מתחת לחולצה, מוצאת את הפיטמה שלך. את שותקת. אני מסובבת אותה בעדינות וסוחטת ממך תגובה שקטה. הסיבוב שלי נועז יותר, חד יותר, כואב. את מנסה לחנוק צעקה ומסתובבת אליי בכעס. "ששש.. מותק. יש לי חמש דקות, שכחת? עכשיו תסתובבי כמו ילדה טובה ותתני לי לטפל בך. אם באמת לא תרצי משהו, תגידי 'אננס' ואני מבטיחה להפסיק, אבל אל תגידי לי את זה, אלא אם את ממש סובלת". שוב את מסתובבת לקיר. הידיים שלך מונפות בלעדיי, מתרגלות לתנוחה החדשה.

לאט, אני מגיעה לתחתונים שלך, ומבלי להסירם אני מלטפת אותך מבחוץ. לאטטט..לאט.. לאט... לאט... אני מרגישה איך את מתרטבת, את מתחילה לרקוד לי על היד, התנועות שלך חזקות יותר, תובעניות יותר. אני מכניסה אצבע מתחת לתחתונים ומתחילה לעסות לך את הדגדגן, את משתוללת לי על כף היד. עכשיו תורה של היד השנייה. אני נצמדת אלייך מאחור, שדיי דבוקים לגבך, כשהאצבע מהיד השנייה חודרת לערוותך ונרטבת. אני מעבירה אותה לאחורייך ובעדינות מתחילה לפתוח את החור האחורי שלך לקראתי. את מנסה להתמקד בכוס שלך. ישבנך המחוצף מנסה לסלק את אצבעי, אבל הכוס שלך רעב ומנסה להחדיר את האצבע השנייה שלי לתוכו. כשהאצבע חודרת לבסוף, אני מחדירה את השנייה לאחורייך. רגע של שקט ושוב את מתחילה לנוע. הגניחות שלך רמות, כבר לא אכפת לך מכל הנשים שבתור.
רגע לפני שאת גומרת, אני שולפת את אצבעותיי משני חורייך ושואלת בחיוך "אצלי? אצלך או אצלו?"